פלפיטציה: מצב בו מרגישים את פעימות הלב שלנו, גם במצב מנוחה.
מצלמות מתוך שיוט בתת מודע, פועלות מתוך הלמות הלב. מאחות בין אימה ליופי, בין געגוע לפרידה, בין מוכר למאיים, בין התרוקנות להיאחזות, בין ציפייה לאכזבה, בין דברים שלא נועדו להיות יחדיו.
שלוש האמניות הן בוגרות תכנית לימודי ההמשך של ביה"ס מוסררה.
מירב בוננו יוצרת ארכיון של זיכרונות וגעגוע (להורים, לילדוּת, למשפחה בהיותה שלמה), רשימת מצאי של חייה. היא מבקשת להמשיך את קיומם של הוריה המנוחים בחלל הביתי, דרך החפצים ששימשו אותם בחייהם. הבית של מירב הוא מעין "חדר פלאות" עכשווי, אוסף של חפצים שנאגרו לאורך שנים רבות. חלקם שימושיים, רבים כבר לא, חפצי נוי, מזכרות, חפצים שתהילתם מאחוריהם, פתקים ישנים. כולם טובים ויקרים בעיניה, כולם זכאים לצילום ולקטלוג.דבר לא נזרק, הכול נצבר, עד לרגע הצילום שלעיתים מסמן את הפרידה ההכרחית. כל חפץ שעוזב את הבית, מצולם ומתווסף לארכיון הוויזואלי. הפרידה קשה אך הארכיון מאפשר למעשה את תהליך ההתנקות וההתרוקנות. היא הופכת לארכיאולוגית של חייה וחיי משפחתה, חושפת שכבות של חיים, ממיינת, מסדרת, מגדירה סדרי חשיבות. למעשה חבויה שם אימה. מפני הכאוס, מפני השתלטותם של החפצים על החלל הביתי, על החלל הנפשי, נצברים, אוטמים, חונקים.
עבודתה של רבקה גלעד משייטת בעולמות של חרדות ואיומים. פוטנציאל ההתפוררות והכליה נמצא בכל, הפגיעה יכולה להתרחש בכל רגע, האיום רוחש מאחורי כל דבר כמעט. מאחורי הפסאדה של העולם מקנן איום תמידי. המפתה הוא מלכודת, היפה מכיל את הריקבון, החיים הם רגע לפני המוות, הידיעה היא חוסר ידיעה. בגלוי רב הנסתר, הנורמלי הוא פסאדה שמייצרת חרדה. עבודתה היא מסע אל ילדותה, אל הבית, אל מצבי חוסר אונים, אל המאוים, אל השדים. במהלכו של אותו מסע, היא מחפשת גם אחר רגעים של שקט ויופי אפשרי.
עבודותיה של יעל וקסלר מייצרות מצבים לא פתורים. הן חיות במצבי הביניים, ברווח שבין פעולה לתוצאה. התרחשויות עקרות שאינן מולידות דבר, מהלכים סיזיפיים שאין בהם התפתחות או פתרון, מצב תמידי של המתנה לדבר שיקרה. היא מבקשת לשמור אותנו במצב של ציפייה, בחוסר בהירות, תוהים מה הלאה. מחפשת מצבים של הפרעות, מוזרויות, חיבורים שלא נועדו להיות יחדיו. רגעים קטנים של יופי מתובלים בסימני שאלה, שמותירים אותנו מוטרדים. מנסה להבין את החוקים הנסתרים המסדירים את הימצאותם ופעולתם של דברים בעולם, את הסיבות. למעשה, מנסחת את דרך היותה בעולם.