אמנים: ליאת אלבלינג, ניצן סט, החזית האנלוגית: אריק פוטרמן ואריאל סנפירי, עדן בנט, הני ון הרטינגסוולדט, שי הלוי.
מראשית התרבות נעשו נסיונות מדעיים ופילוסופיים להסביר את העולם ומסתריו באמצעות גיאומטריה.
חישובים גיאומטריים שימשו להבנה של אסטרונומיה, אסטרולוגיה, אופטיקה, אסתטיקה, מיסטיקה וריפוי.
הגיאומטריה עלתה על במת ההיסטוריה במופעים רבים; ביוון ובמצרים העתיקות נקבע כי חתך הזהב הוא נוסחה גיאומטרית שמשמשת כמפתח לכל מה שיפה בטבע וביצירה האנושית, טענה שזכתה לפריחה במהלך הרנסנס.
בסוף המאה השש עשרה טען יוהאנס קפלר שהיה אסטרונום, מתמטיקאי ואסטרולוג גרמני, כי במרחק בין הכוכבים השונים נכנסות בדיוק צורות גיאומטריות בסיסיות כמו פירמידות, קוביות ועיגולים.
במאה השבע עשרה ניסח ניוטון את האופטיקה הגיאומטרית, ובמאה העשרים התפרסמה תורת היחסות של איינשטיין.
מיסטיקנים מתרבויות שונות מתארים את האור כמופע גיאומטרי, הקבלה היהודית מתארת את נוכחות האלוהי במציאות באמצעות מבנה גיאומטרי של אילן ספירות ומתייחסת למבנים כמגן דוד ואחרים, ובשפת האור השאמנית ממקסיקו ריפוי נעשה בתדרים אנרגטיים המקודדים בצורות גיאומטריות שונות.
במציאות בה חיינו בשנה החולפת, בתקופת מגפת הקורונה בה נדמה כי המציאות הפכה כאוטית ובלתי צפויה, עם הסדר שהתערער והזמן שהתפנה פתאום לחשוב ולהתבונן, רבים שבו אל הניסיון ההיסטורי, להסביר את כל היקום ומסתריו באמצעות אותם חוקים. מאטומים ועד גלקסיות, משבלול ועד מבנה אדריכלי, מכימיקלים ועד גופים אנרגטיים של ישויות ונשמות, ושל האור שלהן.
הרצון למצוא סדר במציאות מעורערת, כזה הנמדד בקוים, מעלות, מרחקים, חוקיות, סדר וסימטריה נוכח גם באמנות עכשווית.
אמנים שונים מתבוננים בגיאומטריה באופנים שונים, חלקם משתמשים בה כהשראה מורפולוגית, חלקם בוחנים את ההקשרים התרבותיים והיומיומיים שלה, ואחרים בוחנים את האפשרות לנוע בתוכה ואת הסטיה שהעולם המודרני מאפשר מתוך מגבלות המשפטים המתמטיים והאסתטיים המוכתבים מראש.
חריגה שחושפת את הכאוס, את חופש הבחירה ואת האפשרות להתמודד עם חידה קיומית בלתי פתורה.