סדנת ההדפס ירושלים חוגגת ארבעה עשורים שבמהלכם נוצרים בה אלפי הדפסים, בין חלליה נפגשים אמנים, דפסים, אוצרים, משוררים, סופרים, חוקרים ושוחרי אמנות, ובמחלקותיה משולבים טכניקות וכלים אמנותיים מסורתיים עם טכנולוגיות דיגיטליות מתקדמות. רצף עשייה זה של אמנות ותרבות במרחביה מכונן מיתולוגיות של מקום, של אמצעי ביטוי, של מהלך אמנותי.

מיתוס, כתב רולן בארת, "הוא דיבור… הוא אופן של מתן משמעות, הוא צורה". בארת משרטט את השדה הסמיולוגי של המיתוס כפי שהוא בא לידי ביטוי בתרבות של זמנו על מנת לחשוף באופן ביקורתי את צורותיו, מנגנוניו ואופני פעולתו ביום-יום. ניתן לחשוב על הסדנה כמיקרוקוסמוס של האמנות הישראלית אך גם כמקרו-קוסמוס: מקום של יצירה ומפגש בין-דוריים ובין מדיומלים היכול להציע היסטוריה חלופית, לא כרונולוגית, לתולדות האמנות בארץ בארבעת העשורים האחרונים – שונה מזו שהועלתה במסגרות אחרות וכפי שהיא באה לידי ביטוי בהדפסים. הציר המרכזי המוצע בהיסטוריה חלופית זו הוא של ההתבוננות במיתוסים ובאופני הופעתם בעבודות. מיתוסים אלה הקשורים בהיסטוריה, בנוף ובתרבות מבנים את מערכות הקיום ודרכם מתכונן ה"אני" הקיבוצי והפרטי. במקביל הם עוסקים במרכיבים הטהורים של צורה, קו, צבע, קומפוזיציה שדרכם מנוסחת האוטונומיה של האמנות.

החלטנו להציג שש תערוכות במהלך שנת 2014 – בכל פעם שתיים במקביל, כשאחת הינה תערוכת יחיד/ה בגלריה העליונה והשנייה הינה תערוכה קבוצתית בגלריה התחתונה. מקבצים אלה יפרשו תהליכי מיתולוגיזציה ודה-מיתולוגיזציה על גילוייהם השונים באוסף הסדנה.

צמד תערוכות ראשון – יפתח ב-1 במאי

גלריה עליונה –אורי ליפשיץ: תצריבים והדפסי-אבן

אורי ליפשיץ, 1985, שפוט-דיוקן עצמי V

היצירה הגרפית רחבת ההיקף של אורי ליפשיץ (2011-1936) משנות ה-70 ועד סוף שנות ה-80 נוצרה בחלקה הגדול בסדנת ההדפס ירושלים (חלק מהתחריטים עליהם עבד בשנות ה-60 הודפסו בסדנה בשנות ה-70). ליפשיץ מצא בהדפס כלי ביטוי אידיאלי למעיין הרישום הבלתי נדלה שלו. באמצעותו הוא יכול היה להתחקות אחר מקצב הקו ועוצמתו, לנצל את הזיקה של התחריט לנפח ולתחושה של הפיסול, שאף הוא מרכזי ביצירתו (שלושה מפסליו מוצגים בתערוכה), ולהמשיך דרכו את הדיאלוג עם תולדות האמנות המערבית, שכן ההדפס שימש כלי עיקרי בידי אמנים ללמוד, לשכפל ולהפיץ יצירות מופת. מתוך חיי היום יום של לידה, גידול ילדים, אהבות ומוות ליפשיץ חוצב בתצריבים ובהדפסי האבן עולמות מיתולוגיים, מלאי ארוס ומאבק, קרנבלסקיות ושיגעון, כשהוא מתעמת עם כתבים דתיים קנוניים כמו התנ"ך, התלמוד והנצרות, מצטט מגויא, ורמיר וולאסקז, משרטט את דמויותיהם של איקונות פוליטיות ותרבותיות כמו הרצל וברנר, ומציג את דיוקנאות בני משפחתו ואת דיוקנו העצמי כדמויות מיתיות, מלאכיות ושטניות, מציאותיות ושמימיות.

דימוי שער: אורי ליפשיץ, ליאורה, 1985, תצריב