הכיכר הרומית היא אתר היסטורי-ארכיאולוגי מהמאה השנייה לספירה. מאז נסגר למבקרים לפני יותר משנה המקום עומד שומם. הפרויקט מזמן מפגש בין אמנים לבין מקום מושבת המצריך חוקי צפייה, הפעלה והשהייה חדשים, אתחול מחודש והפיכת האתר מקיים למומצא או ממומצא לקיים. זהו דיאלוג עם נרטיב היסטורי ותצוגת הקבע של המקום בניסיון ליצור מיתולוגיה חדשה מודל 2014.

האמנים המשתתפים בפרויקט ניסחו תגובה רפלקסיבית לכיכר הרומית ולנקודת הזמן המסוימת, באמצעותה הציפו שאלות ביחס לזהותו של המקום, לשקיעתה של האמונה, לרב-תרבותיות, לפחדים ולעכבות של החברה הישראלית והתרבות העכשווית.

עצם הבחירה במקום הזה ודווקא בזמן הזה, היא הצהרת כוונות ברורה. שעה שבעזה התחוללה מלחמה שהשלכותיה השפיעו על כל אזרח בישראל והציפו רגשות מעורבים, אלימות ושברון לב, המציאות הזו חלחלה לתוך תהליך התגבשותו של הפרויקט והשפיעה על קבלת ההחלטות.

המעשה הפוליטי אינו חייב להיות זה שצועק את עמדותיו הברורות מראש, דורש הכרעה או פתרונות מוחלטים. הפוליטי נוצר מתוך מפגש בין האישי והפרטי לבין הציבורי והקהילתי. בגבולות המרחב הזה נולד הפוליטי במובן המלא והעמוק שלו – לא כאידיאולוגיה פלקטית, כי אם כמעשה הפועל ומפעיל סדרי עדיפויות, ערכים ושאיפות.

אמנים:  מעיין אליקים, בועז ארד, דנה דרויש, יואב וינפלד, אליה כהן, איילה לנדאו וליאור פינסקי, רמי מימון, שי רטנר, סימון קרנץ ויעל רוכמן, מתן ישראלי.

צילום: דנה דרוויש

התערוכה בשיתוף פעולה עם הרשות לפיתוח מזרח ירושלים.