חוץ ופנים משמשים בערבוביה בתערוכת היחיד של ליאורה וייז, שבה מהווה הצמחייה מוטיב מרכזי. חלל הגלריה הופך לחממה אלטרנטיבית, להתרחשות חיה, נושמת ומשתנה לאורך זמן. התערוכה מבקשת לגעת במתח הקיים בין הטבע, הבר והפרא, לבין המאורגן הניתן לשליטה, בין החי לדומם, בין הארעי לנצחי, ובין ריבוי לחד פעמי.
באמצעות מתחים אלו מעלה וייז תהיות בנוגע לתפיסת היופי.

וייז מגיבה לצמחייה, זו העירונית- הממשית החיה מחוץ לכותלי הגלריה, וזו הדקורטיבית המעטרת את רצפת החלל המרכזי שלה (בן קרוב למאה שנה). היא מגייסת את השכלתה כביולוגית, חוקרת את אופיים של מיני הצמחים ומתרגמת את המראות והמידע ליצירת הדפסים ולגידול צמחים.
החלל הראשון כולל מונוטייפים – הדפסים חד פעמיים בלתי ניתנים לשיעתוק, בניגוד להדפסים הנוצרים בטכניקות האחרות המאפשרות שיעתוק של יצירת האמנות. המונוטייפים, שנוצרו כולם במהלך השנה האחרונה, מבקשים להתחקות אחר תכונות הצמחייה הארץ ישראלית שוייז איתרה בחצרות ירושלמיות. צמחיה אשר נשתלה בכוונת מכוון אך נשכחה עם השנים וצמחה פרא. תנועה ועוצמת הצמיחה, אופי העלווה, מתועדים במונוטייפים אלו באופן עקבי, והופכים לתוצרים ויזואליים של מעיין "סקר צמחייה עירוני". הפורמט הקטן של ההדפסים מאלץ את המתבונן לקרבה אינטימית. הצבעים המונוכרומאטיים השולטים בהדפסים נעדרי האופי הבוטני המקובל, מאזכרים נופים נשכחים, חד פעמיים, שנשלפו מעומק הזיכרון ללא קשר לזמן ולמקום.
החלל המרכזי, משמש את וייז ליצירת מיצב תלוי מקום אשר מורכב מקוקדמות (Kokedamas), "כדורי טחב": שיטת גינון יפאנית היוצרת מהצמח והאדמה יחידה אחת עצמאית, עטופה בטחב וקשורה בחבל, שאינה זקוקה לכלי קיבול. שיטת גידול זו מתמצתת את התפיסה האסתטית היפנית: ה"וואבי סאבי" (Wabi-Sabi) , המעריכה את אי השלמות שבטבע ואת הארעיות של היופי הטבעי. כדורי הצמחים התלויים בתערוכה יוצרים גינה תלויה (String garden) האמנית בחרה לשתול בהם מיני זנים של עצים, ירקות, צמחי בית וזרעים ללא סדרי עדיפויות, תוך מתן הזדמנות שווה לכל צמח. הגן התלוי צומח, מתפשט, ומתפורר באופן חופשי, גדל פרא על רקע קירות הגלריה הלבנים. צמיחתן, התפתחותן והשתנותן של הקוקודמות התלויות, הנמשכות לאורך כל ימי התערוכה, מעצימות את המתח ביניהן לבין עיטור הרצפה המורכב מהמוטיב הצמחי החוזר, הקבוע והנצחי.

תמר גיספאן-גרינברג