שלא עשני אישה
2.3.17 - 18.5.17
אמן:
תערוכה קבוצתית
אוצרות:
איציק הרוש
מציגים: אסף אלבוחר, איתי דויטש, אבי סבג, תמיר צדוק, מתן גרדשטיין, נמרוד לוי, טוהר לב ג'קובסון, נדב אריאל, איתמר מבורך, שראון פז, אריק פוטרמן.
בתערוכה משתתפים גברים שכולם בוגרי בי"ס מוסררה ומרציו.
האם הגברים הם "הגיבורים" בתערוכה, או שמא אנחנו מתבוננים בשאלות של ייצוג עכשווי של מושג הגבריות? האם היא רכה, שברירית ומבקשת להגדיר מחדש את מקומה בעידן הפוסט פמיניסטי, ולזכות בהכרה משום היותה שופעת ברגישות נשית, במגע של משי ורוך? האם קיימת אמנות גברית? מי קובע מהם קווי האסתטיקה של אמנות זו? האם אנו כאמנים גברים, נתונים לחסדי אמנות שהיא דיכוטומית כשהגבולות הולכים ומיטשטשים? האם אמנות "רכה" היא מנת חלקן של אמניות או שגם לנו יש פריבילגיה כזו?
הגברים בתערוכה מודעים לחולשתם, אט אט משתחררים מעוצמתם המדומה ומההדחקה שבה הם חיים, הם נחשפים ומוּשלים מהחזות הקשוחה והצפויה.
הגבריות מפוצלת ומהססת מרצדת במבוכה ומחפשת את מעמדה מחדש במציאות ובייצוגיה התרבותיים. הגבר כיוצר נראה לכוד בצורך הבלתי נשלט למצוא את ה"יִין" שבו, הוא נע בין גבריות ילדותית לבין נוכחות ישירה – "גבר גבר".
דימוי מוביל ללא כותרת, 2012, איתמר מבורך
