לכבוד 70 שנה למדינת ישראל גלריית המקלט יוצאת בתערוכת נופים ארצישראליים.

תפיסת הרגע המתועד בציורי נוף, בשונה ממצלמה, הוא תהליך ממושך המתהווה לכדי יצירה מוגמרת זמן רב אחרי שאותו רגע כבר חלף ועבר.
בתערוכת תבנית. נוף. מולדת. אמניות שונות חושפות כל אחת בסגנונה הייחודי את אשר רואות עיניה במרחב הסביבתי המוכר לה ומתרגמות את נופי הארץ לסיפור על בד. האמנות מייצרת את המרחב האישי שלהן בתוך הנוף הגדול כשהן בוררות ממנו את נקודת המבט הפרטית שלהם ומחזירות אותו אל הכלל.

פנינה פרנק, ציירת וותיקה עם ניסיון אמנותי עשיר בארץ ובחו"ל מעמיקה את הקשר לעולמה דרך הציור. פרנק יוצרת מהנוף קריאה שקטה לאסתטיקה חזותית.  במבט מעורפל הפונה החוצה למרחב הצופה מביט בשלווה על כל הסובב אותו. תנועות המכחול הרכות יחד עם בחירת הצבעים בגווני הפסטל יוצרות הרמוניה נעימה של שקט סביבתי ללא כל תנועה או "רעש" של בני אדם. ולפיכך גם ציוריה האורבניים של פרנק משרים תחושת דמדומים של שקט בין הערביים. הנוף מוצג בציוריה כטבע דומם העומד ומחכה למבט.

דבי קמפל, עבודותיה מוצגות באוספים שונים בארץ ובעולם (מוזיאון ישראל, מוזיאון ירושלים,Olympic Fine Art Meseum ,the Lehman Collection  ועוד) כעולה מדרום אפריקה היא מציירת את נופי הארץ בסגנון פוסט אימפרסיוניסטי. בדרכה הנקייה אך ססגונית קמפל מציירת את גגות ירושלים ונופי ביתה בגוש עציון. ציוריה, בהם מופיעה נקודת אופק רחוקה, נראה מבטו של הצופה כמתבונן המשקיף מהצד. הצבעוניות העשירה תורמת רבות לתחושת ההמולה העירונית במרחב אותו האמנית מבקשת לצייר.

נעמי חנוכה עמדי, ציוריה נושאים כתמיות עזה של צבע, גלומים בתוכם פיסות זיכרון ילדות וחוויות מעולמה הפנימי לצד המציאות הקיימת. את דרכה האמנותית החלה לאחר הירצחה של בתה הבכורה בפיגוע טרור. בעולם של ניגודים, מוצאת עמדי את סגנונה האישי בעזרתו היא מעצימה ומבטאת את רחשי נפשה. את חוויות חייה היא מעבירה באנרגיות של צבע ומשיכות מכחול שמרקדות ע"ג הקנבס ויוצרות תווים מתוך הנרטיב הטעון.

פנינה פרנק, על יד החרמון, שמן על בד, 2007