התערוכה תפתח ב10.7.14 בשעה 18:00 ועד 21.7.14

36 בוגרים חדשים לחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים. התערוכה המוצגת משקפת מציאות מדיומלית עכשווית ומכילה טווח רחב של נושאים, גזרות, פלטפורמות ושפות חזותיות. מוצגים בה סרטי וידאו, עבודות אינטראקטיביות, עבודות מולטימדיה המתווכות שכבות שונות של זמנים ומרחבים, צילום סטילס הנע מהתיעודי למבויים, עבודות קולאז' ועוד.
מבט אל טווח הנושאים המוצגים חושף פן שאפשר ומסתמן כמאפיין דורי חדש. מפגש של עולמות פנימיים אבסטרקטיים במהותם עם משקעי החוץ החברתי והפוליטי.

יתכן, ותערוכת בוגרי החוג לתקשורת צילומית 2014 מסתמנת כנקודת מפנה : רבות מהעבודות המוצגות מרחיקות את המבט מעבר להגיון המאולף של המציאות והוא נע דרך ממדי זמן ומרחב משתנים. נראה כי החשיפה לטכנולוגיות וטכניקות של תקשורת מגוונות פתחו בפני הסטודנטים הזמנה ליצור עולם שנשלט במידה רבה על ידי הדמיון, אפשרויות שונות להבנת המרחב התרבותי והמנטלי ואפשרות להתבוננות אחרת ופרשנות חדשה .
בצילומי הפורטרטים והפוטומונטאז'ים שיצרה נופר קפלן היא משוטטת במחשכי הלילה והנפש. דמויותיה ההיברידיות נעות הלוך ושוב בין מגלומניה לפרנויה בעולם ניהיליסטי. מתוך אבדן הערכים המוחלטים נולדת היצירה. דב דקייזר בניגוד לה, בעבודתו 'הקובייה', יוצר באופן וירטואלי חברה שמקדשת פונקציונליות וסדר גיאומטרי מינימליסטי. דייריה חיים בחלל סגור שאין בו מקום לביטויים רגשיים.
בעבדות הווידאו של אורן אוחיון הוא בורא עולם מבראשית מנקודת מבטו של גרגר מזערי. הוא נע בתוך טבע מדומיין שמשנה את צורתו כל הזמן והולך ונבנה ברצף מעגלי. כל נקודה על ציר הזמן יכולה להוות התחלה או סוף.
את הנברוזות הנפשיות והקושי של ההתמודדות עם הגוף מתרגמת ליטל בהר לאסופה של צורות. היא משתמשת בטכנולוגיה ללכידת תנועה. השליטה על הנראות מתבצעת באמצעות קוד תכונות. זהות דמותה ומבנה גופה מעורפלים עד לכדי ניתוק מהמציאות. גם עבודתה של נויה אליעז נעה על הגבול שבין הגוף ותעשיית היופי לבין המדע. היא יוצרת סביבה נקייה של עולם מדעי מטריד.
הכלאה בין ממדי זמן שונים ניתן למצוא בעבודותיהן של ורד שחף שמשחזרת זיכרונות כסצנות מאלבום המשפחה. בעוד שנראה כי הדמיות קפאו בעבר, במקום ניכרים אותות הזמן שחלף; לעומתן, בעבודותיה של דניאלה רדין נוצר עולם לונדוני חדש, זיכרון מדומה של רגע מכריע שלא התרחש שמתקיימות בו במקביל מציאויות שונות מתקופות שונות.

נעם שוגנובסקי

עבודות רבות בוחנות את מרחב התצוגה כמקום שמתקיימים בו יחסים משתנים בין היצירה לצופה. דניה אבנר מזמינה את הצופה לתחנת הסאבווי ברחוב 2nd St. בתוך הצילום מהתחנה מוצפנת מציאות מקבילה קיברנטית שהצופה יכול להתוודע אליה באמצעות אפליקציה של augmented reality ממכשיר הטלפון הנייד שלו. בעוד שבמרחב של דניה הצופה מפעיל את העבודה ראובן בן חיים מייצר חלל שהצופה נדרש בו לספק גרסה משלו לתחבירים אפשריים בין צילומים של סביבות התרחשות, צילומי דמויות, קטעי סאונד של רחשים מהחיים וטקסטים מתוך סיפורים של אליס מונרו.

בתערוכה מספר רב של הצבות וידאו, ביניהן עבודתו של ניצן בקשי שעוסקת בפגיעה האקולוגית בים המלח באמצעות קבוצת סרטים פואטיים הממוקמים בתוך חביות תעשייתיות.
רבים ומגוונים הנושאים איתם מתמודדים 36 בוגרי מחזור זה. יש בהם עיסוק בסוגיות חברתיות, כמו המתח המתמיד בין הרצון של איטה ארביט להשתלב בתוך העולם החילוני ולהרגיש שייכת אליו לבין הצורך והחובה שלה לשמור על האמונה הדתית.מאור טל הבוחנת את הנשים האתיופיות כמודל יופי ועוצמה. צילומים שמשיקים לצילום אפנה ומזון כמו בעבודתו של דניאל שכטר שמפרק את התהליכים השונים במטבח ויוצר באמצעותם עבודות וידיאו שמפגישות בין צבע וצורה לטרנספורמציות של חומר; ועבודות העוסקות בכוחו הסימבולי של הדימוי כמו בסדרת הצילומים של גיא צראף שבוחן את יחסי הכוח והחולשה של דימויים סמליים ואייקונים מוכרים, כפי שהם מתגלמים בתוך התרבות החזותית, ועוד.