מחזור 2015 של החוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים יוצא לדרך.

תערוכת הבוגרים מתאפיינת בהבשלה של מגמות עכשוויות העושות שימוש בוטח בצילום בוידאו ובניומדיה. הצופה נחשף אל העבודות ומוזמן להשתתף בהן באופן בלתי אמצעי לבחור אם ועד כמה לגעת,להתנסות.החידוש מתבטא באמצעות הטכנולוגיות העכשוויות , הפלטפורמות הזמינות והשפות החזותיות החדשות המתרקמות כמו בעבודותיהם של :

רחלי שמשון – פרויקט המזמין גברים מכל העולם באמצעות האינטרנט לצלם את עצמם במצלמת רשת כשהם צופים בסרט פורנו.

עידית צוק הורוביץ – לגעת או לא לגעת? העבודה בוחנת את מקומו של מסך המגע כמתווך של אינטימיות סינתטית באלבום המשפחה בגרסתו החדשה.

טל שוורץ – ״פנים מעיר שאינה״ – משחזרת בארכיון הדיגיטלי שלה עיר שאינה עוד – לובלין היהודית שבין שתי מלחמות עולם – ומזמינה את הצופים לנוע בשני אופנים על פי רצונם: ספרותי-בדיוני או ארכיוני קלאסי.

גידי שאלתיאל "הבונים החופשיים" התחקות אחר המסתורין של אחד ממסדרי האחווה הגברית הגדולים בעולם בגרסתו הישראלית.

מאיה דפנא – "אידאה" הינו קטלוג אלטרנטיבי ביקורתי לקטלוג של איקאה . במהלכים של בניית תחבירים חזותיים יוצרת מאיה שיבושים בפרשנות המושג  "בית"על פי איקיאה .

מעיין דיסקין – "שגרת חירום"- פרויקט וידאו העוסק במצב הטראומה שמביאה איתה  המלחמה ("צוק איתן")  אל תוך שגרת הקיום היומיומי  מנקודת מבט של אישה שבן זוגה משרת כחייל בחזית.

מיכאל שפושניק ורפאל לוי – מגדירים ז׳אנר חדש ומתפתח ״פאשן וידאו-ארט״ (fasion video art) ובוחנים את גבולות השפה ועולם האופנה.

אביטל הירש – "כורש 14" – עבודת צילום וידאו תיעודי המתרחשת בתוך בניין רכבת ישן שנבנה לפני מלחמת ששת הימים, בדיוק בקו התפר. השיכון הוא מפגש בין קצוות ומהווה מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית.

דורין יחזקאל מציגה וידאוארט אישי המעמת אפיזודות דרמטיות של אלימות פוליטית במזרח התיכון עם גופה העירום.

10. ג'ולי אימאם – מייצרת מציאות רב שכבתית במסע וירטואלי של תייר ברחוב דוד המלך בירושלים. היא מפרקת ומרכיבה את הרחוב מנקודת מבט סוביקטיבית.