קיר אמן | תמר שפוני מארחת את רענן חרל"פ וליאב גבאי

"בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה, ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה"

(תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל״ד, עמוד ב׳)

ליאב גבאי ורענן חרל״פ מציגים בתערוכה עבודות אשר מניחות את הצופים במצב של ספק לגבי המציאות עליה הם מתבוננים. במרחב הזה של זמן הדמדומים, בו אור וחושך חובקים זה את זה ולא ברור אם נמצאים במצב של בוקר (מלשון ״בקרה״) או ערב (מלשון ״ערבוביה״), התודעה מתרככת ונכנסת למצב של חקר, שאלה ומשחק.

ע״פ היהדות הזמן הזה של בין השמשות הוא זמן תפילת מנחה, זמן שבו החסדים של האור והבוקר מפנים את מקומם לחושך ולדינים של הלילה. בזמן הזה שביניהם יש רגע של עת רצון – ״ובעת רחמים בין השמשות״  (ביאליק), רחמים משורש ר.ח.ם – המרחב המוגן בו העובר מתהווה. מרחב עם גבול (דינים) שמלא במים (חסדים), מרחב שבו הפכים יכולים לשכון בהרמוניה זה עם זו (רחמ-מים).

העבודות של רענן משחקות בין הדו לתלת-מימד ובפרספקטיבות שלהן, כשהתנועה של הצופה סביבם היא מה שמדגישה את האשליה שחבויה בתוכן. בעבודות של ליאב האשליה מתבטאת בצורה של פנים וחוץ. כך למשל בציור ״משתנה״ לא ברור מה אנחנו רואים – האם זו ציפור? ואם כן, האם היא בתנועה או שמא היא כלואה? התעתוע קורה גם בעבודה ״כלוב״ שבה המים, שבדרך-כלל מסמלים נזילות והתפשטות, כאן דווקא מגדירים גבול.

כמו המרחב הלא מוגדר והנזיל של בין השמשות, גם העבודות בתערוכה נעות בין הגדרות ושיוכים שונים, כשאינן תופסות צד. הן מרשות לעצמן לא להתחייב ליום או ללילה, ולהישאר בתחום הלימינאלי, שיש בו מן המבלבל אך בעיקר מן הקסום.

התערוכה בין השמשות מבקשת לאפשר לצופים להלך לרגע במרחב התודעתי המתעתע הזה מבלי לנסות ליישב את הקונפליקט שבו. פשוט להיות.

לפרטים נוספים