בשירתו של זלי גורביץ' השפה היא מקום, חלל וזמן, עם צפיפויות ודחיסויות, קווי שבר ומטמורפוזות, מלאוּת וריקוּת. יש בה מתח וחיפוש מתמיד אחר איזון ושיווי משקל בין מקום לאי-מקום, בין יבשה לשמיים, בין דיבור לשתיקה. היא רצינית ומשחקית, עמוקה ועל פני השטח. הצד הפרפורמטיבי – מוזיקלי שלה, מדגיש את הקול, את המחווה הגופנית ואת פעולת היצירה בשפה כיסוד מהותי של הימצאות בעולם.
התערוכה מציגה שירים של גורביץ' לצד עבודות צילום, וידיאו, ציור והדפס שעוסקות בשפת האמנות. העבודות, ברובן, לא נוצרו בהקשר לשירתו של גורביץ'. הן נבחרו כי נמצא בהן דיאלוג סמוי עם השירים, במיוחד באופנים בהם הן עוקבות אחר רישום החולף והקבוע במציאות ובאמנות. העבודות פורשות את המתח שבפעולת הראייה והשתנוּת הנראֶה – כיצד הייצוג לוכד בזמן ובמרחב את יחסי הפירוק וההרכבה, ההפרדה וההערמה.
אמנים: גסטון צבי איצקוביץ, הילה בן ארי, לארי אברמסון, אייל גורביץ, זלי גורביץ, מלאכי סגן כהן, פסי גירש, פראנס לבה נדב.