אמן:
תערוכה קבוצתית
אוצרות:
סאלי הפטל נוה
ביכורים, במהדורתה השניה, היא פרויקט דו-שנתי יחודי מסוגו בארץ, המבקש לעודד יצירה של אמנים צעירים בירושלים. בפרויקט, שזוכה לליווי מקצועי ולתמיכה כספית מהגלריה החדשה טדי, מציגים שמונה בוגרים של בתי ספר לאמנות שנפשם נקשרה בעיר והם חיים ופועלים בה.
מטרתה המוצהרת של התערוכה היא לתת במה ולאפשר חשיפה לאמנים הצעירים, ובכל זאת אי אפשר שלא להבחין בתימות משותפות שעולות מן העבודות, אולי מתוך מקריות, ואולי כתולדה של ׳רוח הזמן׳ והחיים בירושלים. העבודות, כל אחת בדרכה, מבקשות להשפיע פיסית או סוגסטיבית על הצופה. הן שואבות את השראתן מה"אתר" ומהיחסים המתקיימים בינו ובין המבקרים בו.
אחדות מן העבודות מתייחסות למבנה הגלריה ולנתוניה הפיסיים בעוד שאחרות בוחרות להתמקד באצטדיון טדי שנמצא מעליה. על אף ההבדלים המהותיים בין שני המרחבים, גם הגלריה וגם האיצטדיון נוטלים חלק פעיל במרקם החיים בעיר. הם מתפקדים כאתרי התכנסות לקהל רב משתתפים, כמקום לקיום טקסים וכהיכלים מונומנטליים שהתושבים פוקדים תוך ציפיה, בין השאר, לחוות בהם חוויה רגשית עמוקה, לעיתים אף אקסטטית.
עבודות נוספות מתמקדות בשאלת היחס בין חלל-אובייקט-אדם. תוך שימוש באמצעים אמנותיים ואסתטיים שונים בתכלית הן מפעילות מניפולציות – לעיתים באופן ישיר וקונקרטי ולעיתים באופן מרומז – על המבקר. הוא נדרשים לרמות שונות של השתתפות אקטיבית: להתהלך, להסתובב, להישען, להקשיב ולגעת על מנת לחוות את העבודה במלואה. המבקר הופך לתנאי הכרחי להתממשות העבודות, מעין מוליך או מחולל. הן זקוקות לו, הוא מפיח בהן חיים.
כך או כך, חוויות שליטה והיעדרה, הפעלת כוח, הכפפה של סובייקט לתנאים מוכתבים, ציות לקודים ולמוסכמות, טקסיות ומשטור הגוף נוכחים בעבודות בעוצמות ובאופנים שונים. על חלקן שורה מעין אוירה דרוכה של מתח, אי ידיעה וחשש מהרגע הבא.
אמנים: אייל ביטון, ניב גפני, נורית דרימר, נוגה הברמן, דאנה טנהאוזר, רן סלפק, חנא קופטי, ענת קינן