צבי טולקובסקי היה מורהו של ישראל רבינוביץ בשנים 1980 ו-1981 בבצלאל. היום שני האמנים משמשים מורים והדיאלוג ההדדי – בין המורה לבין התלמיד – הוא הערך העליון שמנחה אותם.

מורי ורבי מלקטת קורפוס מהעבודות ומהאוספים של השניים, המייצגים את השיח העוצמתי ביניהם מאז. העבודות נפגשות בצמתי המורה והתלמיד, העבר וההווה, המבט החוצה והאיסוף פנימה. זירת ההתרחשות נעה בתוך מסה מילולית-חזותית של תגובות ערות ומתעוררות באסמבלאז'ים, בקולאז'ים, בגזרי עיתונים בכל השפות, בציור על טפסי לוטו ועל דפיהן של מחברות נושנות.

המפגש בין העבודות רווי בדיאלוג מיידי, אולי אקראי, אסוציאטיבי-אינטואיטיבי ובמגע בין מטענן של מילים לצורות. בחלל כמו מרחפים להם כלי נשק, דיוקנאות, רפרודוקציות, אטלסים, אנציקלופדיות, מיקי מאוס, שחקני קולנוע, פוליטיקאים, כתמים, משפטים, שירה, שיר השירים, דברי תפילה, כתובות אש, הדפסים עם הגשם, עם השמש, עם החלודה, כל אלה מייצגים מענה לנעשה בעולם.