LINGUA FRANCA
פתיחה: 3.6.21 - נעילה: 18.6.21
אמן:
תערוכה קבוצתית
אוצרות:
קמיע סמית ודניאל קגנוב
משתתפים: נדיה פרלוב, שלי נדשי, אור אריאלי ורונה יפמן
גלריה ברבור שמחה להציג בחלל הוידאו שלה את "לינגואה פרנקה". המקבץ מציג עבודות של ארבעה אמנים ישראלים בני דורות שונים הפועלים בישראל ומחוצה לה. האמנים מציבים במרכז סרטיהם דמויות המבליטות את זהותם המקומית ונוגעים בנושאים כגון יחסי כוחות בין מרכז ופריפריה, קצרים בתקשורת, תשוקות ויצרים בלתי ממומשים.
כותרת התערוכה, לינגואה פרנקה,* מתייחסת לכינוי הניתן לשפה המאפשרת תקשורת בין שני אנשים שאינם חולקים את אותה שפת אם. התיווך שנעשה באמצעות שפה שלישית, בלתי תלויה ואובייקטיבית, מציע לגשר על פערי תרבות ולאום. לינגואה פרנקה, שהיא לרוב שפת התרבות השלטת, מהווה לכאורה תו תקן אוניברסלי. אלא שהעבודות במקבץ זה מראות כיצד ההבטחה לנייטרליות אינה מתממשת ומבליטות את שיבושי השפה שכרוכים בניסיון להגיע לעמק השווה. האמנים נוקטים באסטרטגיות של המחזה, פנטזיה והתחפשות בכדי למתוח ביקורת על ישראל ועל התרבות הזרה שבה הם מנסים להכות שורש.
בסרטו של אור אריאלי, ״שלט החוצות״ (2019), הצופים נלקחים למסע פנטסטי בין ירושלים לבוסניה, במסגרתו דוגמנית אלמונית המופיעה בכרזת חוצות שולחת את האמן למשימות שונות. במרכז העבודה של שלי נדשי ״כמו כיס נסתר״ (2014), מתקיים דיאלוג בין שתי נשים על מאוייה הפטישיסטיים של הבורגנות האירופית, בעת שהאחת מעסה את האחרת. בסרט ״ז׳ארדן ז׳אדור״ (2020), נדיה פרלוב יוצרת בחצר ביתה סט של גינה מלאכותית המשמש כתפאורה להמחזה חתרנית שדנה ביחסים הסבוכים שבין אדם, טבע ותרבות. ״שני דגלים״ (2004-06), הוא סרט מוקדם של רונה יפמן, פורטרט פרוע של העיר תל אביב, שבה מתרחשים קרבות פשע אלימים בהובלת דמויות אקסצנטריות וגרוטסקיות שעוצבו ברוח המיתוסים הציוניים.
*לינגואה פרנקה הוא מונח שפירושו שפה משותפת. לינגואה פרנקה משמשת לתקשורת בין אנשים שאינם דוברים את אותה שפה, בעיקר לצורך מסחר בינלאומי, דיפלומטיה או מפגשים בין תרבויות שונות. כיום, הלינגואה פרנקה הרווחת ברוב העולם היא השפה האנגלית.
