חתירה
אמן:
חן כהן, שי זילברמן
אוצרות:
אילנית קונופני
כמתווה שתי וערב מצטלבים תהליכי העבודה של שי זילברמן וחן כהן. וידאו, קולאז׳, תצלום, פסל או בד – העבודות שלהם כרוכות זו בזו, מקיימות מערכת יחסים המבוססת על חליפין והדדיות. מחשבה נכרכת במחשבה, גוף מצטופף בגוף; פרקטיקה של אחת מנוכסת לפרקטיקה של אחר; היא מעבירה לו דימויים, הוא שולח לה מילים וחלומות ולהפך.
הם מלקטים ומוסרים זה לזו מקורות השראה כגון חפצים, ספרים ותצלומים שזנחו אנשים, וגם אבנים, מאובנים, עצמות בעלי חיים ושרידים אחרים שפלט הטבע. זילברמן וכהן שולחים יד מתחת לפני השטח ומתחת לפני העור, מלקטים את הפסולת האנושית – האורבנית והגופנית. הם מצלמים, סורקים, חותכים, מדביקים או תופרים מחדש את החפצים שההיסטוריה הותירה בשכבות התחתונות של היקום, ואת ההפרשות והשיירים שהגוף מעביר ממעמקים החוצה, אל השכבה העילית.
הם מתאמנים יחד, לומדים טכניקות יצירה וסופגים הרגלים. כל פעולה אמנותית ויום-יומית היא פוטנציאל למיצג מתועד ולתצוגה בחלל. יחד הם גם מתאמנים בשחייה בסגנון חתירה. גופם מתארך ונמתח, מגביר את מהירותו כנגד התנגדות המים, חותר קדימה, חותר מתחת, יוצר טרנספורמציות בעצמו ובמה שבא איתו במגע. גופם חשוף מתחת לפני המים ומעליו, נושא מיתולוגיות פרטיות, נע תוך כדי השלמת איברים והטמעה של מחוות ורעיונות שעד כה נכחו בתערוכות היחיד שלהם אך היו סמויים מעין הצופה, וכעת נחשפים כמנגנון יצירה של אמן, אמנית ואוצרת, השרויים בדיאלוג מתמשך לאורך שנים.
