דורון אדר(1954) הוא צלם, אמן ומורה לצילום. למד צילום במכללת הדסה ועסק בצילום מקצועי במשך שנים רבות. צילום ארכיאולוגי, מחול, יחסי ציבור ואירועים. הקים וניהל את ביה"ס לצילום "קמרה אובסקורה" בירושלים .
לאחרונה הוא סיים את תוכנית האוצרות בסמינר הקיבוצים, והצטרף כחבר אמן בגלריה השיתופית "אגריפס 12" בירושלים. משתתף בתערוכות קבוצתיות, ביניהן, "עדות מקומית" 2008, "צבע טרי"-2012 ופסטיבל הצילום האחרון בנמל יפו.
"כמעט שחור" היא תערוכת היחיד הראשונה שלו.

דורון אדר גדל והתחנך במסורת צילום החטף של שנות ה70. משוטט עם מצלמה בעולם, מתבונן בסקרנות פלאית על כל הקורה סביבו. נע ונד ברחבי הארץ ללא הרף. נופים, סביבות עירוניות, אנשים בכל המצבים, ביום ובלילה ,מקרוב ומרחוק, בתנועה, בחדות ובטשטוש. תמיד בצבעים עזים ובאורות ניגודיים במיוחד. כהבעה רגשית חזקה הנעה בין מצבי רוח ובין מצבי תודעה. התבוננות מהירה,מתרשמת במציאות חיצונית וחזרה דרך הצילום אל המציאות הרגשית הפנימית, העמוקה והמעורפלת.

בתערוכת היחיד הראשונה שלו, "כמעט שחור" אדר מציג צילומים בראיה עמוקה ומפוכחת ,של אדם בוגר וצלם מנוסה החודר את מעטה הצילום השקוף, המתרשם במהירות. התערוכה מחדדת כמה מבטים שונים שאדר פיתח עם השנים. מבט על הנוף הישראלי שהוא חלק ממנו ומשוטט בתוכו,בוחן אותו מקרוב , ומתרחק בכדי להבין .הנוף הזה היום קודר ואפלולי, כבד וכהה, מקפל בתוכו תחושות סותרות של אהבת הארץ וניכור מבודד. בו זמניות סכיזופרנית, פוסט מודרניות ישראלית. מבט על מגבוה של המדבר הישראלי, כתם צל כבד נוזל גרגירים מתפשט לצהוב אדמדם של האדמה, הגרעיניות של הצילום הופכת למסך של רעש שחור המאיים לכלות את האדמה. רבים מצילומי הנוף מבשרים שואה אפוקליפטית אקולוגית. אדר מתבונן מרחוק, בוהה, נפעם מהיופי של מות האדמה. בצילום אחר, מבט קרוב מאד על כתם אור בין עשבים וגזרי עצים, הצלם שוכב,גוסס, על פני האדמה מדמיין את מבטו האחרון.
במבטו על הדמות האנושית בלילה עירוני, דמות צללית אישה על רקע שמלה לבנה גבוהה, בוהקת, גבר מטושטש מביט בה עם אפוד זוהר מואר בספוט, רגע קולנועי בלילות של משוטט עירוני, מחפש הזוי אחר רגע של נחמה, מוצא סצינה סוריאליסטית, מאיימת ומוזרה.

אדר נע כל הזמן בין מבטים, בתנועה תזזיתית מהירה, תופס את הרגע המכריע הקלאסי בצילום, והופך אותו לביטוי רגשי ועוצמתי, הנע בין מציאות ישראלית עכשווית וקודרת למציאות פנימית סוערת ומעיקה.
המציאויות האלה הופכות לאחת על נייר הצילום, ומשוות בין הצלם למצולם, הצופים והעבודות,
הפנים והחוץ, ההכרה והרגש, בתנועה אל האפלה הסופית.
עכשיו כבר לא מעונן אלא "כמעט שחור".

שיח גלריה: יום שישי: 21/12/2012 12:00

http://doronadaralmostblack.shutterfly.com/pictures