בדיאלוג עם ג'ואל קנטור: שקיות ניילון, חיים מאושרים
אמן:
לאה זרמבו
אוצרות:
קונופני אילנית
בעבודותיה של לאה זרמבו, נגלים אנשים בין ניירות, דיקטים, בדים, וזכוכיות. נוכחותם עוצמתית, מדיפה ריחות, טקסטורות, געגועים, כאב ואהבות. זרמבו מרבה לתאר את אנשי שוק “מחנה יהודה” ואת הדינמיקה של הרחוב הירושלמי. היא לוכדת רגעים מן היומיום ויוצרת תמהיל בין סצנות חיים מזרח-תיכוניות, לבין השפעות מהאיקונוגרפיה הנוצרית, התרבות הרוסית, טקסטים על פוליטיקה וזכויות אדם.
גיבוריה מהגרים בין ארצות, מבצעים טקסים ומעשי פולחן מדתות שונות; מתקיימים בזירות של עירוב תרבויות ולשונות. לאה משלבת את הפולקלור הרוסי עם ההיסטוריה הציונית ויוצרת תוך מבט נאיבי שכבות של מבטים על מציאות המבטאת הומור אירוני
ג’ואל קנטור, פוסע במשך שנים עם מצלמתו ברחובותיה של ישראל ומלקט סיפורים הנקרים בדרכו; חושף אסתטיקה מקומית עמוסת רבדים תרבותיים, אמונות ומנהגים קולקטיביים ונוגע בסיטואציות אישיות אינטימיות. לאה זרמבו וג’ואל קנטור, אספנים של דיוקנאות תרבות, מיטיבים ללכוד רגעים אנושיים, מסמנים את חשיבותם ברצף החיים. מוקסמים מהבלתי נראה, הדומם, האקראי והשולי, הם מאפשרים למכוער, המאיים, הסתמי והמפתה להתקיים יחד כרבדים של הוויה אנושית וחברתית וכביטוי לדמות עצמם.
