קרוב מכפי שנראה: גבעת רם
אמן:
אריאלי דנה
אוצרות:
קן אריאל
בין החורפים 2010 ל־2013, חזרה דנה אריאלי כצלמת אל האוניברסיטה העברית בגבעת רם, מקום שכחוקרת, היא פוקדת ברציפות זה למעלה מעשרים שנה. השיטוט דרך עינית המצלמה חשף בפניה עד כמה המוכר והביתי מכיל עולמות הסמויים מן העין.
ממוזיאון הפוחלצים ואוספי הדגים והנחשים ועד לאולמות הספרייה הלאומית, הגנים וגגות האוניברסיטה; גבעת רם שמעל ומתחת לקרקע התגלתה כמקום בו מרחף הפער שבין הגלוי לסמוי.
הקמפוס נחנך בשנת העשור לקום המדינה כחלק ממתחם הלאום בכניסה לבירה ותוכנן במודל “עיר־גנים” בין־לאומי כאנטיתזה מובהקת הן למודל המאולתר של אותה עת, כשמחלקות האקדמיה שוכנו במבנים זמניים ברחבי העיר והספרייה הלאומית הועברה לטרה־סנטה. מלכתחילה התקשתה הממלכתיות הבין־לאומית הניטרלית להישאר כזו במפגש עם הקרקע המקומית עליה נבנתה, וודאי שהתקשתה בכך עם חלוף השנים.
בתערוכתה הראשונה כצלמת, מציגה אריאלי סיכום של ניסיון ראשון מעולם להתמודד באופן חזותי עם מכלול המתחם.
גבעת רם המשתקפת בתצלומים חושפת קומפוזיציה אחרת של החלל; מקום של קרע בתוך החומר, תוצר חזותי של מאבקי הכוח הפנימיים והעייפות שבו.
את התערוכה מלווה קטלוג / טכסטים מאת אריאל קן, אייל חוברס, נעמי מאירי-דן, מיקי קרצמן ועזרי טרזי.
