אמן:
ז'אק פימה
אוצרות:
מאיה ישראל
שיחה בין מאיה ישראל לז'אק פימה בעקבות הקיר אמן
מ.י: עבודותייך עוסקות בקודים מילוליים וחזותיים הספרים העזובים, המצלמה הישנה, הציטוטים, ההומור, האוכל, הכתב, הבולים, הגלויות, הגיבור, הסרט, המקומות, הנופים, האנשים, הזיכרון, המוזיקה, הארכיון. איפה כל זה מתחיל ג'ק? מעניין אותי לשמוע על הבית, על ג'ק הילד/נער הסקרן, על התפתחות השפה הויזואלית שלך
ז'.פ.: מאז שאני זוכר את עצמי, אני עוסק במרחב ובחומר. עבודתי מאוד קרובה או זהה לעבודתו של הארכאולוג. אני מתבונן במקום שלי ומנסה להבין את המרכיבים, ואז את הקומפוזיציה. אני מחפש את החומר ודרכו להבין את ההיסטורי של המרחב. בשנים המוקדמות, ערכתי מעיין 'פנזין' מגזין בעותק אחד העשוי מקולאג' וטקסט. חדרי הפך להיות ספריית מידע של מה שאפשר למצוא ברחוב, הפסולת של פריז הייתה עשירה באוצרות, לילד יצירתי. לא חששתי לשאת טונות של מגזינים מהאופרה ל לה-בסטיל, התיק שלי תמיד היה מלא
מ.י: זיכרון. שארית. חומרים משומשים, טכניקות קולנועיות עתיקות, מביאים אותי לחשוב על מסע בזמן, המסע שלך בזמן. כמי שרואה מעבר להר. ממקומך אתה מתקשר, בעיקר מגיח מעבודותייך כיוצר מולטי-דיציפלינרי, כאוטודידקט, הפורש סביבו כל ממצא מהסביבה שיצא משימוש מחשבתי ורגשי, למד את החומרים מצית אותם במילים ובדימויים ושולח אותם, מי הנמען?
ז'.פ: ההשפעה המשמעותית, במושגים של אמנות קונספטואלית ופילוסופיה שאובה מהדאדא ומהפילוסופיה של המהפכה הצרפתית שבראשה גי דה-בור מ 1968. התחלתי בכתיבת טקסטים ומניפסטים, שירה, מיצג וקולנוע ניסיוני בתחילת שנות ה-70. כבר אז הייתי בחיפוש אחר אפשרות לתפוש חלל וזמן עם מצלמת כיס, עפרון כלשהו ומכונת כתיבה. הייתי צעיר מידי כדי לקחת חלק מאירועים, אבל הצלחתי להיכנס למקומות כמו
MODERN ART MUSEUM OF TROCADERO/ GRAND PALAIS/THE MUSEUM D’HISTOIRE NATURELLE DU JARDIN DES PLANTES/LE MUSEE DES ARTS AFRICAINS OCEANIENS DE LA PORTE DOREEהסקרנות לאנתרופולוגיה וטופוגרפיה של העיר, הספרייה וחנות הספרים היו במרכז הגישה שלי לצורות של אמנות חדשה. הייתי אוטודידקט לחלוטין, והתרבות שלי כפסיפס. הייתי טירון, לא היה את מי לשאול על הדרך, יצרתי את השביל שלי והציבור שלי הוא אוניברסלי
מ.י: טרנספורמציה. מעכבר לנביא מואר.
אתה שוכן בעבודותייך, אתה לא רק מטפל בדברים. אתה השחקן בסרטים, אתה הצלם, אתה הבמאי. מה בעניין גבולות היצירה. מהם הגבולות של הקולנוע או של כל יצירה אחרת שאתה יוצר?
ז'.פ: נקודת המוצא היא מדידה. מצאתי שעד כה בנקודת "אמצע החיים" סך כל כתביי מגיע לכ 300,000 ק"מ של מילים ויצירה. 300,000 ק"מ לשנייה זוהי מהירות האור. על מנת להבין את הגדרת מהירות האור נוהגים לתת דוגמא של אדם שמדליק נר על כדור הארץ ולאור לוקח שנייה להגיע לירח
מדובר על רמות שונות של המונח "מסע" אם הוא של האור, אם של הרכבת שנוסעת הפוך וכמובן גם באפשרות ליצור את הקיר, או איזושהי אינסטלציה של הגלויות שמדברות על מסע מפוברק. בכל החלקים של המיצב מדובר על יחידות זמן. פרגמנטים שביחד הופכים להיות הנרטיב של 'הפנתיאון', כאשר במסע מתרחשת הטרנספורמציה של הדמות מעכבר לנביא מואר
מ.י: הזמנתי אותך להציג בסדנאות האמנים קיר אמן, אני באופן אישי מחוברת מאוד לעשייה שלך, לעיסוק בתת-מודע הקולקטיבי, לתנועה ולעיניים. מה במילולי ומה בחזותי של קיר האמן אליו הוזמנת להציג?
ז'.פ: המצב שאני יצרתי לקיר אמן הוא באותו זמן, יחידת התנהגות בזמן. זה מורכב מפעולה הכלולה בעיצוב של חווית הרגע. מחוות שהן תוצר של עיצוב ושל עצמן. נוצרות צורות אחרות של עיצוב ושל מחוות. כל מי שמשתתף בהרפתקה יכול למצוא תחום פעולה חיובית, יש את הקשב כלפי האווירה הכללית. כל אחד יכול לקבל את שהוא אוהב, מה שמושך ומה שחשוב. זהו לא המבנה האינדיבידואלי של המחשבה, או הסבר של המבנה, זו ההצעה האפשרית במצב בנוי. מיצב, הקרנת סרטי 'לרדוקס', אירוע הקרנה של הסרט 'הפנתאון' ושיח אמן