עצם אני
אמן:
שמחה שירמן, רונית שני, עדית גודיק, ארנסטו לוי, ענבר הורקני, מורל דרפלר ז"ל.
אוצרות:
מרסלו לאובר
מורל דרפלר נולד ברומניה ב-1956.בהיותו ילד הגיע עם משפחתו למדינת ישראל.אז,שמו הוחלף למושיקו. כך קראו לו,והתקרא, במשך שנים רבות.
מורל נשא את השם מושיקו והכיל בזהותו אתהיותו יליד מזרח אירופה ואת היותו נקלט במדינת ישראל. שני מסמנים ליוו אותו מידי רגע:באחד סומן על ידי הסביבה בה הוא חי, האחר שכן בו ללא ביטוי פומבי ניכר על ידי הסובבים אותו, מושרש עמוק בתוכו.
לאחר שנים רבות, לרגל הוצאתו לאור של ספר עבודותיו "ראשים", ביקש מושיקו דרפלרלשוב לשאת את שמו ולהיקרא מורל. בשמו זה הוא רצה שספר יצירותיו יוצא לאור.
אני מבקש לזהות בהחלטה יצירת שלם בזהותו העצמית על ידי הוא עצמו. מעשה רפלקטיבי בו מורל הסובייקט בוחן ומגדיר את עצמו, ביחס לעצמו וכלפי האחרים. פעולה של חזרה מחוויית ההתנסות בכור ההיתוך אל אדם שלם יותר. היה זה מורל אשר הכיל את שנותיו כילד באירופה, את חוויית ההגירה, את הפיכתולמושיקו ואת מעשה הבחירה מתוך העושר שנוצר בתהליך זה.עושר אשר ביטאה ביצירותיו.
לכן, הוזמנו להשתתף בתערוכה אמנים ואמניות אשר ה"דיוקן העצמי" מהווה חלק משמעותי בעשייה האמנותית שלהם. המשתתפים אינם התבקשו ליצור בהשראתו של מורל, אלא לזהות ביצירתם של עצמם את בחינת העצמי שלהם. התערוכה, אם כן, היא הזמנה להתבונן ביצירות, וליישר מבט אל עצמי של כל אחת ואחד מאתנו.
