אמן:
אמנים שונים
אוצרות:
מיכל טוביאס
תערוכה קבוצתית לזכרו של מורל דרפלר בגלריה על שמו בבית הספר מוסררה
בהשתתפות האמנים: אורן הופמן, אסף שחם, ג'ניפר אבסרה, הדס סט, זהר קוואהרדה, זיו זאב כהן, חן כהן, מתן מיטווך, ושירה חרש.
ב-28 לנובמבר 2013 כוכב השביט אייסון (C/2012 S1) פגש בשמש. פיזית. קטעי וידיאו רצים ברשת מראים אותו קופץ ראש אל תוך הקורונה הגדולה ונעלם. לאחר מכן, הוא שב ומופיע מצידה השני של השמש. כבוי. הוא נלחם על חייו בחלקים שבורים.
אייסון, כמו איקרוס, נמשך לשמש וסופו שכּבה. הירח, לעומת זאת, חובר לשמש ממקום בטוח, בין פעמיים לחמש בשנה, ובפרספקטיבה פרטיקולרית במיוחד נראה כי הם אחד. השמש והירח. חולשים זה על זה באהבה ואימה.
ליקוי חמה. מבלי להבין דבר בפיזיולוגיה של העין, ברורה לי הסכנה החבויה במבט. השמיים מחשיכים. ינשופים מתעוררים אל אמצע היום ומתחילים להמהם. חיות יוצאות ממסתורן. השקר הופך אמת, ולשמונה דקות במקסימום זה מתאפשר: השמש והירח רוקדים על שתי חתונות, והעוגה נשארת שלמה.
מבועתים מן המציאות וחושקים בה גם יחד, אנחנו מחוררים נייר אלומיניום כדי להתבונן בהשתקפות של הליקוי על הרצפה. כמו בלשכה-אפלה, אנו צופים בסימולקרה, בשעתוק, ומגנים על העיניים.
ליקוי מלשון חוסר. אף על פי שזוהי פעולה של הוספה.
התערוכה השנתית לזכרו של מורל דרלפר הינה מפגש אשר הפך למסורת. כל שנה מאז מותו מתכנסים אמנים ובני משפחה בגלריה הקרויה על שמו ומנסים להתחבר לאדם שאיננו. דרך עבודותיו, או דרך השאלות שהעסיקו אותו כאמן, מתגבשות תערוכות המבקשות למצוא נקודה בזמן, שבה שני קווים מקבילים יצטלבו, ויתאפשר מפגש. האין והיש, ההווה והעבר, האמת והבדיה.
מתוך מחשבה על המקום שתפסה ההוראה בחייו של מורל, בחרתי השנה לייצר פלטפורמה לאמנים צעירים אשר סיימו את לימודיהם בשנים האחרונות. אמונתו של מורל בדור הצעיר, בשאלותיו ויצירתו, הנחתה אותי כאוצרת.
העיסוק בליקוי, כאיכות אחרת, כנקודת מפגש, נוכח בכל העבודות המוצגות בתערוכה. החל כעיסוק תוך-מדיומלי בצילום וגבולותיו, ועד לשאלות על מקומה של המציאות במפגש עם הרשת והעולם הוירטואלי.
מיכל טוביאס, דצמבר 2013