בכתה ה' החל אבי פיטשון, אז פריק של מצביאים ויקינגים וליגות כדורגל מומצאות, ליצור עולם דמיוני לחלוטין של להקות, זמרים, תקליטים, מצעדים, ביקורות מוסיקה והופעות איחוד. הוא המציא שמות של להקות, צייר את החברים בהם, בדה דיסקוגרפיות, שירטט אילנות יוחסין, עיצב עטיפות תקליטים, פינטז הרכבי פאנק וברא ז'אנרים לא קיימים. העולם המקביל המשיך והסתעף אל תוך ימי התיכון ומעבר, ופה ושם עדיין מוצא פיטשון רגע לשרבט אלבום חדש לאחת מהלהקות האהובות עליו, שאת המוזיקה שלה הוא שומע אך ורק בתוך ראשו. הציורים בתערוכה שלפניכם מוצגים בערבובייה, כשהצבעוניות והנאיביות הראשונית מתמזגת עם הרצינות והקו המוקפד של תקופות מאוחרות יותר. כשהומור גיקי ואבסורד דמיוני שממלאים ואקום של אינפורמציה ומיעוט תקליטים מתחלפים בהעצמה ואינטסיפיקציה גראפית של הידע המצטבר ומסתדר בנראטיב. בעולם הלהקות המקביל של פיטשון, מטאל קיים מאז שנות ה-50 ופאנק מאז שנות ה-60, אבל הפאנק של שנות ה-60 הדמיוניות הוא בעצם ערבוב של גלאם בימתי ראוותני ורב-פעלולים עם רעש דיסטורשנים, ורק בשנות השמונים מופיע ה"פאנק החדש" שמיישר קו נראטיבי ואסתטי עם הגל השני של הפאנק האנגלי.

לצד ההנאה מיקום שלם של להקות שלעולם לא נשיג אלבומים שלהן, יש כאן הרהור על יצירה בתקופות של חסך והיעדר גישה, על איך פריפריה מדמיינת מרכז ומשלימה את החסר בדממה שבין איתות למשנהו, ועל איך נבנים נראטיבים, מיתוסים והיסטוריות של מוסיקה ובכלל.