מהו “זמן רעלה"?
זמן רעלה הוא משך, יש בו המתנה, גורל ומזל, הוא זמן היולי של פנים הפוגש בזמן של חוץ שנספר, שמחשב את החיים ביחס למוות. השתאות והשתהות מהוות מכנה משותף עבור היצירות בתערוכה "זמן רעלה". הצילום הסטטי בשכנותו לוידאו, מעצים את חוויות הצפייה כמשך, אל תוך הגוף החי, וממנו והלאה. ההשתהות במקרה אחד מאפשרת הכלת עקבות הזמן, ובאחר היא מייצרת מתח רווי חרדה, הקשור בקונקרטי ובפוליטי.
"יומני דומם"- מייצב הקרנה, הינו מבט מקרוב, על גוף אורגני צמחי, בתהליך ריקבונו. "אורבת" הינו מבט מרוחק על גדר ההפרדה, הממוקמת אל מול הנוף הביתי הישראלי. אימא ראינו אותו" הינו מבט מהורהר על זר זיכרון הצף ונעלם על המים. "נושאת בזרועותיי" הינו יגון על נכונות להקרבה מצד הבן / בת למען הקהילה אליה נולד. פגישת יצירות אלו בתערוכה המתקיימת בין חג האביב- פסח, ימי הזיכרון ויום העצמאות, מעניקה להן משמעות יתר. היהדות אמנם העניקה לימים שבין כסה לעשור את משימת חשבון הנפש, אך נראה כי לאחר "המצאת" הלאום, והאירועים שהתחוללו בעקבותיו, דווקא בתקופת טרום קיץ, בישראל, נטען האוויר, בנוסף לאבקת פרחים, בתחושות אבל וחרדה קיומית. ספקות לעתיד המסע נמהלות באביביות, המוקרנת עלינו מהטבע והחקלאות.במציאות הישראלית החברתית והלאומית הפחד מתגלם בנופים לכאורה תמימים, המשמשים כמסך המתהווה מתוך הרחקה, שליטה באחר. בהקבלה, מראות הפירות המרקיבים בוידאו "מנוחת אהובי" מזכירים לנו, כי גם הגוף האנושי עליו אנו לכאורה בעלים, הפך במציאות האישית והתרבותית של חיינו זר לעצמו, מורחק, נשלט ומנוכר. קשה לנו מראה ההזדקנות והבלייה. על ידי ניסיונות כירורגיים וטכנולוגיים, אנו מנסים לדחות את קיצו הקרב מיום היווצרותו.
העבודות נובעות מתוך התבוננות, השלמה וקבלת התכלות הגוף הצמחי. התבוננות זו מייצרת ניסיון למשמע את ההעדר והמוות. הן בגוף המתכלה והן בחומת ההפרדה אפשר לראות אזכורים לא רציונאליים למוות כאפשרות מתקרבת, ובזר הזיכרון הצף ונעלם, ניסיון קבלה בדיעבד למה שכבר התחולל.
"הצייר משאיל את גופו לעולם, ובאופן כזה הוא הופך את העולם לציור" (מרלו פונטי). פעולה זו נכונה לכל אמן ובכל מדיה. פעולה זו נכונה כדברי פונטי לכל תינוק, עם היוולדו, לכל ילד עם התבגרותו, לכל בוגר עם הזדקנותו. כדי להבין את העולם בו אנו חיים, כל שעלינו לעשות הוא לחזור לגוף הממשי, הפועל כמארג של ראיה ותנועה. מפגש האמן עם העולם המקבל את ייצוגו ביצירה נותן השראה ומציע כיוון דרך עבור חווית המציאות בה אנו חיים.