הפקת מקור, תערוכה מרכזית פסטיבל מנופים 2017

לתייר העולה אל פסגת הר הצופים נגלית ירושלים כתמונת נוף ציורית נכספת: מפאתי שכונותיה החדשות במערב ועד מורדות ים-המלח במזרח, דרך אתריה ההיסטוריים הנודעים שבעיר העתיקה- נראית ירושלים כמו גלויה, עיר שמימית וחלומית. אולם בה בעת, העיר הזו היא גם מרחב המכיל בתוכו רשת סבוכה של מורכבויות היסטוריות, חברתיות, דתיות ופוליטיות, המלוות את תושביה ואוהביה מדי יום. נדמה כי מאז ומעולם התקיימה ירושלים בו-זמנית בשני ממדים, זו שלמעלה וזו שלמטה.

במסגרת פסטיבל מנופים, מתקיים מדי שנה פרויקט אמנות באתר ייחודי בעיר, המבקש להפנות מבט אל קווי התפר החוצים אותה. השנה, במלאת תשע שנים לפסטיבל, ביקשנו לקחת צעד הצידה מלב הסערות הפוקדות את העיר ולהתבונן בה מנקודת מבט אחרת. המרכז הירושלמי של אוניברסיטת בריגהם יאנג המורמונית הממוקם על הר הצופים, שפתח בפנינו את שעריו, מהווה אכסניה מדויקת למטרה זו. בניינו המדורג, הבנוי בסימטריה הרמונית, והגנים המטופחים שסביבו הם מובלעת ירוקה ורוגעת אשר כמו מרחפת מעל סביבתה ובו זמנית משתלבת בה. המבקר מוזמן לשוטט במבטו מכל שער וחלון הממסגרים תמונת נוף פנורמית, ודרך היצירות המוצגות בתערוכה – להשקיף מהר אל הר, לחצות גבולות בין ירושלים של מעלה ושל מטה, לעלות במעלות רוחניות-שמימיות או להישיר מבט אל העיר הטעונה ואף למטה ממנה – אל תהום האדמה.

אמנים משתתפים:

נלי אגסי, מאיה אטון, אורן אליאב, ניבי אלרואי, דוד בהר פרחיה, הדסה גולדויכט, פלג דישון, ראובן זהבי, רענן חרל"פ, מיה מוצ'בסקי פרנס, הדס סט, שרון פוליאקין, חיימי פניכל, חיים פרנס, דניאל קיצ'ליס, גבי קריכלי

אוצרות: רינת אדלשטיין, לי היא שולוב, תמר מנור-פרידמן

אוצרת משנה ומפיקה: נטע אסף

מאיה אטון, ליבי מלא געגועים (יוהן ס' באך), 2017 מגזרות ויניל על זכוכית, אוסף האמנית (פרט)