אמן:
הילה טוני נבוק, מחמוד קייס, הלל רומן
אוצרות:
אלפא חיימוב
הילה טוני נבוק, מחמוד קייס והלל רומן הוזמנו ליצור מיצבים חדשים תלויי-מקום (Site Specific) במיוחד עבור התערוכה "דוֹמֵסטִיקָה" בבית הנסן. ההצעה ההתחלתית – ליצור אמנות סביב ההרגשה של בית )דומוס בלטינית) שבו אין אנו מרגישים לגמרי בבית – נותבה על ידי כל אחד מן האמנים לתחומי העניין בהם עוסקות עבודותיהם בשנים האחרונות.
הילה טוני נבוק מכניסה אותנו הביתה, לבית מאובזר בפריטים בעיצוב המוני: "אי" היא עבודת ריצפה המורכבת משטיחים מקיר לקיר בגווני כחול, המונחים על הריצפה ועל משטחי עץ בכמה גבהים. השטיחים, פשוטים וזולים למראה, מייצרים תנועה וסוג של זרימה, מתוך תנועת הגלגול של השטיח מבצבצים סימנים של גוף המרגיש בנוח בביתו, נעלי בית, טרנינג, אבל הם מכונסים בתוך האי-סדר, בתוך השטיח שנשמט זה כבר מתחת לרגלינו.
מחמוד קייס, בעבודה "צמיחה", מציג פיגומים – גוף שתומך בבניית הבית – שמהם מבצבצים ניצנים עשויים בטון. העבודה, שמותאמת לחלל בבית הנסן, הוצגה לראשונה במוזיאון ינקו-דאדא בעין הוד בתערוכה "מכפר באת ואל כּפר תשוב" (אוצר: ראפת חטאב). הפיגומים העשויים מעץ המזכיר צמיחה וגדילה אבל שאינו מתפתח עוד, וניצני הפרחים המאובנים שלעולם לא יפרחו, מעלים שאלות בנושא שייכות ובעלות והאפשרות או חוסר האפשרות לבנות את הבית שבו שוכנים המשפחה והעתיד.
הלל רומן שאב השראה מתפקידו ההיסטורי של בית הנסן, כבית חולים המופעל על ידי נזירות. את חלל התצוגה הוא דימה לחדר פרטי של נזיר או נזירה, לתוכו הכניס רומן יחידת מחשוב לכריית מטבעות קריפטו-מבוזרים שנבנתה במיוחד לתערוכה, ואשר תמיר חשמל לכסף עבור האמן במשך חמשת השבועות של זמן התערוכה. כריית המטבע הדיגיטאלי "אטריום" מאזכרת פעילות אופיינית למנזרים ברחבי אירופה של ימי הביניים, שקיבלו את הזכות להטביע מטבעות בחסות המלך לפרנסתם.
במידה רבה, כינוסן של שלוש העבודות ביחד מעלה שאלות על אודות הכמיהה להרגיש בבית, במקום הדומֵסטי המסודר ומשרה הביטחון: עד כמה היא אפשרית או מוסרית ועד כמה אנו, כאמנים וכצרכני אמנות, יכולים להרשות לעצמנו להתרווח בנעלי הבית ובמכנסי הטרייניג שלנו, להריח את הפרחים (מבטון), לשחק בכסף (הוירטואלי) ולהרגיש בנוח.
התערוכה נוצרה במסגרת פרוייקט גמר במגמת אוצרות של תכנית התואר השני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל.