אמן:
ביאנקה אשל גרשוני ואורי הולבן
אוצרות:
מרב קמל ומיקה נשר
התערוכה מפגישה בין האמנית הותי
בתערוכה בברבור הפסלים וציורי מחשב של ביאנקה אשל גרשוני ישתלבו במיצב פיסולי של אורי הולבן.
ביאנקה רואה בעצמה צב, היא נושאת תמיד את עולמה בתוכה, עולם פנימי שנע בקצב שאינו כפוף לשעונים חיצוניים, ארץ-אטית שחוקים משלה חלים עליה. אומרים שהצב האטי זוכה במירוץ, שהוא תמיד שומר על הקצב שלו. במסורת ההינדית הצב מחזיק את הארץ ואת הים, כל העולם כולו יושב על ארבע רגליו. כמוהו כך גם ביאנקה, מחזיקה את העולם כולו בתוך שריונה. יותר מחמישים שנה של יצירה אטית, עמוקה, עקבית.
פסליה, על אף שהם מכילים את שיירי העבודה הרבה והאטית שהושקעה בהם, נדמים כאילו הגיחו מעצמם לעולם. יש להם איכות אורגנית, של משהו טבעי ולא מוכר, זן חדש שהתגלה של חיים שקפאו וממשיכים להשתנות.
יצירת אמנות יכולה להקפיא רגע חמקמק, להשהות או להרחיב את הזמן בעבור האמן והצופה כאחד. הקצב המרדני של הצב מוליד שאלות של זמן, האם יש דרך חלופית ללכת בינות לרצים? להאט עד לכדי פנטזיה.
העבודות של אורי מתכתבות עם דימוי הצב ועם ציוריה של ביאנקה, מנסות להוות לו נוף פראי ושקט, בית חם, ילדי ומפוכח.
בעבודת המיצב שלו, אורי שואף לייצר מרחב של דיסנילנד איטי. תחנות במסלול מרוצים אבסורדי. מסלול מרוצים עם תחנת מדיטציה. שלט ניאון צבעוני, עירוני (מחוץ לשריון הצב) מזמין את הצופה לשבת למדוט ולמצוא את דרך האמצע, האיזון.
התחנות השונות במיצב של אורי שואפות להעניק לצופה אפשרות להיכנס ולשכון בתוך שריון הצב שלו עצמו.
ביאנקה ואורי שניהם עסוקים בהאטה, שניהם משתמשים בקיטש ובסמלים תרבותיים בעבודותיהם. הצבתם יחד מדגישה את הניגוד ביניהם, הקונטרסט שבין אסתטיקת הפופ החיצונית, העוטפת, המכילה, של אורי ובין המגנט הפנימי, האורגני, של ביאנקה.