הילה בן ארי (נולדה בישראל ב־1972) התמקדה בשנים האחרונות בדמויות שמצאו את עצמן מחוץ לקונצנזוס התרבותי בישראל. מחקרה, שעסק באמנים מדורות קודמים, הוא תרומה מתמשכת להארת ההיבטים המיתיים, ההיסטוריים, החברתיים והתרבותיים של יצירתם דרך דו־שיח בין־דורי ובין־תחומי בינה ובין אמנים אלה.

כאן, מיצב הווידאו הרב־ערוצי שיצרה מתייחס למגזרות הנייר של משה רייפר (1985–1907) ובמיוחד לסדרת "מדרש האותיות" שלו. רייפר יצר את המגזרות המורכבות של הסדרה בשנות ה־30 בהשפעת המיסטיקה היהודית. ההבדלים בטכניקה, בחומרים, בתוכן, בצורת הביטוי ובזמן בין יצירתה ליצירתו מרחיקים אותן מאוד זו מזו, ואף־על־פי־כן – ככל שנרבה להתבונן בדמויות, ככל שניתן לקולות להדהד בתוכנו, כן יגדלו הקשר והדו־שיח ביניהן.

התערוכה בנדיבות קרן בית טיכו, מועצת הפיס לתרבות ואמנות, קרן ליוצרים עצמאיים – משרד התרבות והספורט, קרן רבינוביץ לאמנויות ת"א, אסיילום ארטס ואימפקט קולקשנס בסיוע קרן אאוטסט לאמנות עכשווית.

קירות: מיצג מחול ושירה מאת אפרת נחמה

יום רביעי 14.9 בשעה 20:00

ויום חמישי 15.9 בשעה 20:00

רקדניות משילות מעלין שמלות ילדות ומחוללות בין קירות התמך של חייהן המאיימים לתחום את תודעתן. פטיש ומסמרים משמשים אותן כדי לנעוץ את השמלות לקירות, וכמו בתנועת מטוטלת בלתי נשלטת ומלאת סתירות, הן מנסות להתחבר ולהיפרד מן הקירות, מהמרחב עוטף אותן, מגופן שלהן.

העבודה עוסקת בסוגיות של תפיסת מקום ונוכחות בחלל ושל השמעת קול נשי המבקש לחתור לביטוי ולשינוי.

קרדיטים:

יוצרת: אפרת נחמה; רקדניות: אפרת דרור, גליה אבידר, לילך סגיר, ציפי ניר, אפרת נחמה; עיצוב תלבושות: שרית שררה; עיצוב סאונד: קרן עופר; צילום: מתן פנקס; טקסט שירה: אפרת נחמה

בתמיכה של הקרן ליוצרים עצמאיים, משרד התרבות והספורט

הילה בן ארי, ישראלית, נולדה ב־1972, קול הקורא אל עצמו, 2021, מיצב וידאו רב־ערוצי, מחזורי, 8:27 דק', צילום: מוזיאון ישראל, ירושלים/אלי פוזנר