גיליון #37 | נובמבר 2022
שער הגיליון מאת דניאל חנוך ונטע מוזס. לצפיה בשער לחצו כאן

אמנים בשעת חירום

Bookmark and Share

אמנים בשעת חירום | פאנל בינלאומי בהשתתפות אמנים ומרצות מהמרחב הפוסט־סובייטי (אנגלית)

בעקבות המלחמה באוקראינה נקיים שיחה עם אמנים מהמרחב הפוסט-סובייטי. האמניות.ים יציגו את עשייתם האמנותית, המושפעת מהמתרחש בחודשים האחרונים מאז ההסלמה באוקראינה בתחילת 2022,  ומהדיכוי ההולך וגובר ברוסיה ובבלרוס. חלק מהעשייה מתייחס להפגנות ההמוניות  ב-2020, למשבר הפליטים הגדול בעקבות המלחמות בסוריה ובאפגניסטן ומהפלישה הרוסית לקרים ב-2014. בפאנל נדון על מקומה של האמנות בהתמודדות עם משברים  ויצירת חוסן, כדרך התנגדות לדיכוי ואלימות, וככלי לסולידריות. האמניות.ים מהמרחב הפוסט סובייטי, שחלקם גרים עכשיו בערי אירופה המערבית, ידונו במלחמה גם בהקשר הרחב יותר של משבר אקלים, השפעות הכלכלה העולמית, התפרצויות של לאומנות  ורוחות מן העבר.

מרינה נפרושקינה | Neue Nachbarschaft/Moabit – עשייה אמנותית בהתארגנויות מהגרים עצמאיות

מרינה נפרושקינה תציג את יוזמת Neue Nachbarschaft/Moabit (שכונה חדשה/מואבית) בברלין ומכללת הר מואבית (Moabit Mountain College) כדוגמה לבניית מרחב משותף המבוסס על התארגנות עצמאית של מהגרים, שבו האמנות הופכת לאמצעי תקשורת מרכזי. ידע שימושי, מלאכות יד ותיאוריות חדשות מנסחות פרקטיקה קהילתית משותפת, שכולם מוזמנים לקחת בה חלק.

מרינה נפרושקינה היא אמנית, פמיניסטית ואקטיביסטית. העשייה האמנותית המגוונת שלה כוללת עבודות וידאו, פרפורמנס, רישום, מיצב וטקסטים. היא עובדת בעיקר מחוץ למרחב המוסדי, בשיתוף קהילות וארגונים אקטיביסטיים. ב־2007, יסדה נפרושקינה את ה"משרד לאנטי פרופרגנדה", שמתמקד במבני כוח במדינות לאום. בשנת 2013, יזמה את Neue Nachbarschaft/Moabit, שצמחה לאחת היוזמות הגדולות בברלין ובנתה את אחת הקהילות החזקות ביותר של אנשים שמגיעים מרקע של הגירה ופליטות ובכלל. נפרושיקנה מלמדת באוניברסיטה לאמנות בברלין.

דמיטרי וילנסקי | יצירה: בין הסדן לפטיש

בהרצאה אגיב למצב שהתפתח בעקבות התפרצות המלחמה באוקראינה ב־2014, ההסלמה ב־2022 והדיכוי ההולך וגדל ברוסיה ובבלרוס בעקבות המחאות ההמוניות בשנת 2020. עלינו להתמודד עם סוגיות אלה בהקשר הרחב יותר של משבר האקלים, צעדי צנע, התחזקות מגמות לאומניות, רוחות העבר, ההתפשטות של נקרופוליטיקה ותביעות לדה־קולוניזציה, פירוז וסולידריות.

דמיטרי וילנסקי (נולד ב־1964 בלנינגרד) הוא אמן, מחנך ופעיל איכות סביבה ותרבות שאינו מחזיק בתואר באמנות. הוא עוסק בעיקר באמנות מבוססת קהילה ומתמקד בפיתוח מבנים, מצבים ויחסים אדריכליים, סמינרים חינוכיים ומחזות, עבודות צילום וסרטים. וילנסקי הוא אחד ממייסדי Chto Delat ("מה אפשר לעשות"), פלטפורמה שהוקמה ב‏־2003 על ידי קבוצת אמנים, מבקרים, פילוסופים וכותבים במטרה לשלב יחד תיאוריה פוליטית, אמנות ואקטיביזם. הוא גם העורך של עיתון Chto Delat ואחד ממובילי School of Engaged Art in Petersburg. מאז ההסלמה במלחמה באוקראינה ב־2022, הוא פועל למימוש The School of Emergencies ברוסיה ובמקומות אחרים.

איבור סטודולסקי (מימון עצמאי) | מלאך ההיסטוריה של בנימין, המבט קדימה אל העתיד: ליזה פיטקו ואקטיביזם עכשיו

איזו אלגוריה הולמת יותר לשיתוק ולפטליזם של האנושות אחוזת הבעתה לנוכח היכחדותם של מינים, אסון האקלים וכדור השלג של קטסטרופות חברתיות שמתחוללות בעקבותיו – או בקיצור, התאבדות אקולוגית? כשהוא מביט ב"הר החורבות שנערם עד לשמיים" לנגד עיניו, דמותו של אנגלוס נובוס בחיבורו "על מושג ההיסטוריה" של ולטר בנימין פונה אל העבר. "הקדמה" היא הסיבה לחורבננו. התקווה היחידה לעתיד היא "השער הקט שדרכו עשוי המשיח להיכנס ולבוא".

ליזה פיטקו (Fittko), אישה חסרת מורא ומעשית, גילמה את מקבילתו הנשית של אותו מלאך תיאורטי וחסר אונים, שפניו אחורה אל העבר. האקטיביזם החשאי, הפונה אל העתיד, של פיטקו ובעלה, שהובילו את בנימין בבריחתו דרך הרי הפירנאים לפני התאבדותו הטרגית, הציל את חייהם של יותר ממאה פליטים ואנטי פשיסטים.

איבור סטודולסקי הוא אוצר, כותב ותיאורטיקן. לאחרונה היה אחד ממארגני הסימפוזיון "מוסדות והתנגדות – בריתות לאמנות בסיכון" ב־ZKM מרכז לאמנות ולמדיה בקרלסרוהה. הפרויקטים האוצרותיים שלו כוללים את The Raw, The Cooked and The Packaged, The Art Assembly, The Square. בין המאמרים שפרסם: A Multi-Lectic Anatomy of Stiob and Poshlost ו־ 21st Century Re-Alignments in Art and Politics.

כנס ירושלים לאמנות #7 הוקדש למקומה של אמנות ביחס לסוגיות פוליטיות, אקלימיות וטכנולוגיות בינלאומיות ומקומיות. ההרצאות עסקו בשימוש אמנותי באלגוריתמים וטכנולוגיה לזיהוי רגשות, בחיבור בין אמנות לתהליכים ביולוגיים (ביו-ארט), בתגובות של אמניות.ים ומעצבות.ים למשבר האקלים ובשפת מחול של מפגינים. בנוסף נערכו שני פאנלים בנושאים אקטואליים: האחד הוקדש לתערוכת הדוקומנטה שהוצגה בקיץ בקאסל שבגרמניה, ועוררה דיונים ושערוריות רבות, והשני הוקדש למצבם של אמניות.ים בשעת חירום, מלחמה ופליטות, בהשתתפות אמני.ות מהמרחב הפוסט סובייטי.

כנס ירושלים לאמנות נוסד ביוזמת פסטיבל ״מנופים״ וכתבי העת ״ערב רב״ ו״הרמה״, במטרה לחבר בין מוסדות להשכלה גבוהה לבין אמנים, אוצרים, מנהלים אמנותיים ואנשי מקצוע מעולם התרבות. כנסים קודמים עסקו בנושאים ״חתימה״, ״מה עושים עם אמנות?״, ״בירור יתרה״, ״תכסיס״, ״רגע האמת״ ו"גודש".

אוצרי ומנהלי הכנס: רינת אדלשטיין ("מנופים", ״הרמה״), ד״ר רונן אידלמן ויונתן אמיר (״ערב רב״)

הפקה: אלינה אלכסה אוסיפובה