העליונים משתקפים בתחתונים

עבודתו של חטאב היא יצירה גדולת ממדים שנעשתה כולה בידי האמן באמצעות מסרגה אחת. במרכזה סצנה המתארת שלוש נשים. אחת מהן שוכבת במיטה וסביב ראשה הילה של קדושה, ולצידה שתי נשים מתפללות, כורעות ברך, מלוות אותה. את הדימוי הזה, תחת הכותרת "הקדושה אליזבת'", מצא חטאב בקטלוג המשמש כספר הדרכה למלאכות יד הנעשות באמצעות חוטים ומסרגות כגון סריגה, אריגה ושזירה. קטלוגים אלו, שיוצרו בעיקר מתחילת המאה העשרים, יועדו לאוכלוסיות המתגוררות באירופה, והדימויים המופיעים בהם מתייחסים לעיטורים אירופיים עתיקים מימי הביניים ומתקופת הרנסנס, וכן לסיפורים מהתנ"ך ומהברית החדשה. אלו אמורים בסופו של דבר לעטר אובייקטים פונקציונליים כמו מפות, כריות, מיטות וכן הלאה.

בעבודה זו, רצונו של חטאב הוא להתחבר אל מלאכת היד (craft) ולהפגיש אותה עם מקומות נשגבים. מבחינתו, חפץ האמנות נועד להביא להתפתחויות חדשות בתודעת הצופה ולעורר בו את הרוחני. הוא רואה את תפקידו של האמן כמי שמחבר בין החומר לרוח וביניהם אל הצופה. עבורו, ההפרדה בין אמנות נמוכה לאמנות גבוהה אינה טבעית. אמנות המערב, לעומת אמנות המזרח, ביקשה לפצל בין אובייקטים הראויים להצגה במוזיאונים ובגלריות לבין אובייקטים לשימוש יום-יומי. היא הפקיעה את הפונקציונליות מן האמנות והעבירה אותה לממד אחר, הגותי ומצומצם יותר. חטאב מבקש להחזיר את הכוח אל האובייקט האמנותי העכשווי. תצוגתו בכנסייה מאפשרת בחינה מחודשת של יחסים אלו.

הסצנה שבחר חטאב מתארת את הקדושה אליזבת', שהייתה על פי המסורת הנוצרית אימו של יוחנן המטביל (ג'ון), אשתו של זכריה ודודתה מצד האם של מרים, אימו של ישוע. היא עברה את גיל הפוריות הרגיל כשהיא הרתה וילדה את ג'ון. דמותה מופיעה גם באסלאם כאשתו של הנביא זכריא, אימו של הנביא יחיא. גם שם מסופר כי אלוהים מילא את רצונם של בני הזוג להרות ולהוליד בן בשל אמונתם ואהבתם לאל, והיא נחשבת לאחת הנשים המכובדות ביותר באסלאם.

מבחינת ניתוח חזותי, הסצנה שבחר חטאב היא מסתורית. לא ברור לגמרי: האם אליזבת' השוכבת היא על ערש דווי? או שמא היא ישנה? מקור בחירתו בדימוי זה הוא פסלה של מריה הרדומה המצוי בקריפטה של הדורמיציון. חטאב, בעקבות פרשנויות תיאולוגיות נפוצות, רואה את שנתה של מריה, מותה ועלייתה לשמיים כמצב של טרנספורמציה שבמהלכו מתרחשת לידה מחדש, מעבר מתודעה ארצית, נמוכה, של שינה אל עבר תודעה גבוהה יותר של קדוּשּה וחיבור לאל. גם עבודתו בפועל של חטאב היא מעין יציאה למסע בין ממדים שונים, הפעם של יצירת האמנות עצמה. בתחילה היה הדימוי דו-ממדי, תמונה שהופיעה בעמוד של ספר, משם הוא תורגם למספרים, לספירת תבניות, למעין שפת קוד שנפרשה על עמודים שלמים כטקסט ומספרים במחברתו של חטאב, ולאחר מכן, בעבודה רפטטיבית הדורשת מצב תודעה מסוים וריכוז מלא על פני זמן רב, תורגם לדימוי תלת-ממדי. חטאב קושר ביצירתו בין העולמות הגשמיים לבין העולמות הרוחניים, שינויי צורה חומריים מקבילים לגלגולי התודעה של האדם. אלו יוכלו להתממש אם האמן ויצירתו האמנותית יצליחו להוות מתווך בין הצופה לבין האובייקט, בין הגשמי לנשגב. בין האובייקט לאמונה.

*

הטקסט נכתב על ידי רינת אדלשטיין עבור קטלוג התערוכה להאמין בהר ציון, פסטיבל מנופים, יולי 2024

–

ראפת חטאב, יליד יפו 1981. גדל בביה״ס הצרפתי קולז׳ דה פרר יפו Collège des Frères de Jaffa, את לימודיו המשיך בבית הספר עירוני ז׳ ביפו, שם סיים תיכון. ב-2001 החל את לימודי התואר הראשון במדרשה לאמנות בבית ברל סיים ב-2005 ב-2013 החל את לימודי התואר השני בתכנית ללימודי תואר שני בבצלאל סיים ב-2015 חטאב הוא אחד האמנים שהקימו את הגלריה השיתופית ״אלפרד״ יחד עם עוד תשעה אמנים ואמניות אחרות. היה חבר בגלריה עד 2012. מאז הוא עובד כאמן עצמאי.

www.raafathattab.com