גליון #9 טראש/ פברואר 2015
שער הגיליון מאת נורית ירדן. לצפיה בשער לחצו כאן

טרול הזהב

2014, טקסט 

Bookmark and Share

אני הייתי היפה והמוצלחת שבאמניות וכל ציוריי נמכרו למרבים במחיר

הסטודיו היה ריק אבל אני לא פחדתי מהריק ורקדתי בתוכו אל תוך הלילה

סידרתי שערותי השחורות במספרה ונתתי שיצבעו לי את כל הציפורניים

קניתי מלא בגדים במלא כסף ונראיתי מיליון דולר והיו לי מיליון דולר

כל משאלותי התגשמו ולא נותר לי עוד למה לשאוף

תערוכות בכל חור  וגלריסטים מתקשרים

מחזרים אחרי הפתחים שלי מקדימה ומאחורה

אני שועלה ותיקה כבר למדתי שעור או שניים ומחזיקה את כולם קצר

אהובים שלי וכנועים

העיתונים גם אוהבים אותי ואני נערת הגיליונות

אין לי אויבים וכולם חפצים בעיקרי

מרוב שמתוק לי כבר אין בלוטות טעם בפי לחוש מתיקה

מרוב שיפה לי בעיניים נתכהה לי היופי

מרוב שכל הרעיונות שלי מומלצים ומקובלים נהיה לי זמזום באוזניים כמו לבטהובן והתחרשתי

לא בא לי לקום ולא בא לי לישון

אף מאהב אינו די טוב עבורי ואף מילה לא מנחמת אותי

אין לי חשק לפגוש במשפחתי או בחבריי ובאנשים שברחוב

כולם מראים לי את אותו הפרצוף ואינני מסוגלת לשאת בבואתי

המים במקלחת מכאיבים לי והקפה מר לי ומביא אתו בכי

אין לי עם מי להזדהות

הקיר לבן ואין בו כלום

שרועה על גבי ולבי שוקע בבריכה עמוקה

 

 בעיני רוחי אני צופה בתנועות אויר

והן מתפסקות וחוזרות על עצמן ואינני בטוחה אם מלאכים באו לבקרני

או שאלו הבהובי אור של מכוניות חולפות דרך התריסים

אינני רוצה לדעת

 

ולפתע הכל חדל ומבטי קפוא בתיקרה ולרגע אחד אני מתה

 

באמצע שאני מתה נשמעת דפיקה בדלת

אני מתרוממת וניגשת בלאט לפתוח הדלת ובפתח ניצב טרול

טרול גדול עם משקפיים ומזוודה, הוא אומר שבא לעשות לי סדר

שהגיע הזמן להכניס טינופת לבית הלבן שלי, כי הכל בו נקי ומוצלח מדי

הוא מוציא מהמזוודה שלו שקית מלאה בוץ מסריח

שופך את הבוץ לבלנדר ושם את הבלנדר באמצע הסלון

מפעיל אותו בלי מכסה וכל הבוץ משפריץ בכל הבית

ואז הוא לוקח טוש אדום וכותב לי על הדלת בכתב עקום כאן גרה זונה

ואז הוא מתיישב אל המחשב ומטנף עלי בטוקבקים ובאיומים מרוקן לי גם את חשבון הבנק

ואני מחליפה את חולצת המיתה הלבנה שלי לחולצת עבודה שחורה ואוספת את שיערי בקוקו

מנסה להיזכר אם זו אני שחייגתי אל הטרול או שבטעות הגיע זה אל פתחי להחיותי

אני מתבוננת באיש המקצוע המיומן שנמצא בדפי זהב

כשהוא שובר לי את כל הצלחות והכוסות

וגוזר לי את כל הבגדים ומשתין על הקירות

ורושם לי חשבונית על סך 500 שקלים לשעת עבודה

והארנק שלי ריק ואין לי מאיפה לשלם אז הוא נותן לי סטירה והולך

ואני דורכת בעדנה על הבוץ בדרכי אל המטבח להכין לי קפה

והקפה טעים כמו שלא היה כבר הרבה זמן ואני מחייכת אל עצמי ולבי מתרחב מההזדמנות.

* * *

גליה פסטרנק, ילידת 1977, חיה ועובדת בגבעתיים. בוגרת תואר ראשון ושני בצלאל אקדמיה לאמנות, השתתפה בתכנית חילופי סטודנטים בסלייד סקול לונדון והשתלמה בציור ורישום באקול דה בוזאר פאריס. הציגה תערוכות יחיד בגלריה נגא, מוזיאון חיפה, וסדנאות האמנים בתל אביב, והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם בין היתר במוזיאון תל אביב, מוזיאון חיפה, מוזיאון אשדוד, גלריה גורדון, מוזיאון קיאסמה בפינלנד (עם בצלאל), ברלין, אתונה ומיאמי. זוכת פרס האמן הצעיר של משרד התרבות והספורט לשנת 2012.