אחת התכונות הקסומות והמסתוריות של סאונד היא הדהוד.
אנחנו רגילים לחשוב על "הדהוד" כפעולה הקורית כאשר אנחנו עומדים על קצה של מצוק, צועקים אל המרחק, ובת הקול שלנו חוזרת לאחר כמה רגעים. אך זהו אינו הדהוד. תופעה זו נקראת הד - ECHO על שמה של הנימפה אקו במיתולוגיה היוונית שנענשה ולא יכלה לדבר, אלא רק לחזור על דבריהם של אחרים.
הדהוד, אשר נקרא באנגלית RESONANCE, הוא למעשה רטיטה של גוף כתוצאה מצליל. הדוגמא הכי נפוצה להדהוד בתרבות הפופולרית, היא הדימוי של זמרת אופרה ששרה בצליל חזק עד שהקול שלה מנפץ לרסיסים כוס זכוכית. למען האמת, בתנאים מסוימים, זה אכן יכול להתרחש.
מיתרי הקול של הזמרת מרטיטים את האוויר בתדר מסויים. האוויר מעביר את הרטיטות עד שהן פוגשות בכוס הזכוכית. הזכוכית כתגובה תרטוט בתדר שאותו שרה הזמרת.
רטיטה של סאונד בחומר היא תופעה שמתרחשת כל הזמן, אך ברוב המקרים הרטיטה לא חזקה ובטח לא גורמת לאף זכוכית להתנפץ. רק בתדר מסויים, שהוא תדר ההדהוד של כוס הזכוכית הספציפית, הזכוכית תחל להדהד בעוצמה ותרטוט כל כך חזק עד שהחומר יכשל וישבר. תדר ההדהוד הוא זה שגורם לרטיטה אינטנסיבית עד כדי כך שהחומר לא יכול לעמוד ברטיטות והוא כושל.
על הדהוד
↵ החזית החמישית, 2020, מראה הצבה
ההדהוד הוא תופעה פיזית, בה צליל בוקע מישות אחת, ומהדהד בישות אחרת, מניע אותה ואף משנה את צורתה והוויתה.
ההדהוד קורה כל הזמן בין כל הישויות בעולם, בין חומר לחומר בין גוף לגוף. עוצמתו נעה על הספקטרום שבין רטט עדין שקשה להבחין בו, ועד לנקודה שבה החומר נכשל כמו כוס היין הקורסת.
אני אוהב לחשוב על זה כעל מעין 'שמיעה תחושתית' שלא דורשת תודעה או כלי פרשני כדי לקלוט. כך הכל שומע. כך אבן שומעת/חשה את קול הענף שנשבר כאשר פרה פוסעת עליו, כך עץ דולב גדול שומע/חש את המים הגועשים במפל לידו, כך כנסיית הדורמיציון שומעת/חשה את צפצופי המכוניות המטפסות בכביש העולה מגיא בן הינום, כך נמל התעופה שומע/חש רעם חזק בוקע מענן סופה.
דבר מהדהד בדבר אחר, דבר מרטיט דבר אחר, גורם לו לנוע, מעורר אותו ואולי גם משנה אותו.
כמו הרגע בו מישהו אומר לי דבר מה שאני כל כך מזדהה איתו בצורה גופנית ועמוקה. הדבר יהדהד בי, יפעיל אותי ואולי אף ישנה אותי.
פתאום אני חושב שהסיפור של הנימפה אקו הוא סיפור על הדהוד ולא על הד.
הד הוא תופעה אקוסטית בה צליל פוגע במצע וחוזר, כמו השתקפות. למשל כאשר אני שומע את הצלילים שבקעו מפי, את קולי שב לאוזני אחרי שפגע בקיר סלע רחוק. זו תופעה שמתרחשת במקביל להדהוד והיא מתייחסת להחזרים של צליל מסוים כשהוא פוגע בגופים שונים.
בסיפור של אקו המילים של נרקיסוס שבות אליו דרך גופה של אקו, דרך הקול שלה. דבריו מהדהדים בה והיא משיבה אותם אליו. לכן מפרספקטיבה זו נכון היה לחשוב על אותו מיתוס כמטאפורה להדהוד ולא להד.
↵ החזית החמישית, 2020, מראה הצבה
ההדהוד הוא מערכת יחסי גומלין בין כל הדברים בעולם. גם אנחנו, בכל רגע נתון, מהדהדים את העולם, בין אם במודע ובין אם לאו.
לכל חומר, גוף או ישות יש תדר הדהוד, זהו התדר שבו הגוף ירטוט בעוצמה הגדולה ביותר. למשל, כשאלחץ על התו סול בפסנתר, המיתר של התו סול בגיטרה השעונה ליד הפסנתר, יחל לרטוט בצורה סימפטטית למרות שאין כל מגע ישיר בין הפסנתר לגיטרה. צליל הפסנתר יהדהד במיתר, ובמיוחד במיתר הספציפי הזה.
זוהי התופעה שנהוג להתייחס אליה כהדהוד- רגע בו רטיטה מתגברת בגלל תכונותיו המהדהדות של גוף מסוים.
אני אוהב את האפשרות לחשוב על הדהוד כספקטרום הרבה יותר רחב. אני חושב שצליל הפסנתר מהדהד וגורם לאיזשהי תנועה, גם אם עדינה ביותר, בכל המיתרים של הגיטרה, בגוף הגיטרה, בעציץ הסמוך ובגוף הנגן שהקיש על הקליד. יש הדהוד חזק ויש הדהוד קל.
לא תמיד ההדהוד חזק דיו כדי לחצות את סף הקשב או הערנות שלנו, כדי לשים לב שדבר מה מהדהד בנו, בגוף שלנו. אך הוא שם, מהדהד בנו בעדינותו, מחולל בתוכנו דבר מה ללא ידיעתנו.
כשדבר מהדהד בצורה חזקה בדבר אחר, זה מפליא, יפה, מרגש, ולפעמים מעורר אימה. האפשרות שלנו לתפוס דבר מניע דבר אחר ללא כל מגע, הוא כמו קסם או להטוט.
כך גם אצלנו, בגוף שלנו. יצירה מוזיקלית יכולה להדהד באחד בצורה חזקה יותר מאשר בשני, למרות שהם יושבים כיסא ליד כיסא בקונצרט. זה יכול להיות בגלל מידותיו ונפחיו של גופו, או בגלל צביר איכויות ורגשות שאחד רווי בהן, כמו געגוע עתיק שמתעורר.
הדהוד הוא לא תכונה ששמורה לתחום הסונורי, הוא מתקיים בכל תחומי החיים.
ההדהוד מתרחש כל הזמן בינינו לבין כל מה שסביבנו. מילים מסוימות מפי אנשים, שמש אחר הצהריים, התבוננות בציור, ריח של גשם ראשון, שיר שלא שמענו מזמן, שיר ששמענו לראשונה, שלג יורד, אתרי חדשות, צינה יבשה בלילה של קיץ, ועוד ועוד ועוד.
כל הזמן דברים סביבנו מהדהדים בנו. הדהודם לא תמיד עובר את סף הרגישות שלנו, אך הוא שם, מתרחש בבשר שלנו, וכך גם אנחנו מהדהדים באחרים ובכל מה שסביבנו.
זה האופן בו הסביבה משפיעה באופן ישיר על הגוף שלנו, בין אם אלו כוחות גדולים כמו מזג אוויר, או דברים מינוריים וקטנים כמו אבקנים בלתי נראים שנשאפים לתוך האף. דברים וישויות שותפים כל הזמן למצבים שונים בחיים שלנו.
זו ההכרה הנדרשת באפשרות של ישויות לקחת חלק פעיל בחיים שלנו למרות שלמראית עין אין שום קשר ישיר בינינו לבינם.
אנחנו רגילים לחשוב שאנחנו שומעים דרך האוזניים, ואין ספק שזהו איבר השמיעה העיקרי, אבל בכל רגע נתון אנחנו שומעים או יותר נכון מהדהדים צלילים (ולא רק צלילים) בכל חלקי הגוף.
זו אחת מדרכי התקשורת האניגמטיות, הבלתי נראות והחמקמקות בינינו לבין כל מה שבחוץ, בינינו לבין העולם.
על הדהוד
אחת התכונות הקסומות והמסתוריות של סאונד היא הדהוד.
אנחנו רגילים לחשוב על "הדהוד" כפעולה הקורית כאשר אנחנו עומדים על קצה של מצוק, צועקים אל המרחק, ובת הקול שלנו חוזרת לאחר כמה רגעים. אך זהו אינו הדהוד. תופעה זו נקראת הד - ECHO על שמה של הנימפה אקו במיתולוגיה היוונית שנענשה ולא יכלה לדבר, אלא רק לחזור על דבריהם של אחרים.
הדהוד, אשר נקרא באנגלית RESONANCE, הוא למעשה רטיטה של גוף כתוצאה מצליל. הדוגמא הכי נפוצה להדהוד בתרבות הפופולרית, היא הדימוי של זמרת אופרה ששרה בצליל חזק עד שהקול שלה מנפץ לרסיסים כוס זכוכית. למען האמת, בתנאים מסוימים, זה אכן יכול להתרחש.
מיתרי הקול של הזמרת מרטיטים את האוויר בתדר מסויים. האוויר מעביר את הרטיטות עד שהן פוגשות בכוס הזכוכית. הזכוכית כתגובה תרטוט בתדר שאותו שרה הזמרת.
רטיטה של סאונד בחומר היא תופעה שמתרחשת כל הזמן, אך ברוב המקרים הרטיטה לא חזקה ובטח לא גורמת לאף זכוכית להתנפץ. רק בתדר מסויים, שהוא תדר ההדהוד של כוס הזכוכית הספציפית, הזכוכית תחל להדהד בעוצמה ותרטוט כל כך חזק עד שהחומר יכשל וישבר. תדר ההדהוד הוא זה שגורם לרטיטה אינטנסיבית עד כדי כך שהחומר לא יכול לעמוד ברטיטות והוא כושל.
↵ החזית החמישית, 2020, מראה הצבה
ההדהוד הוא תופעה פיזית, בה צליל בוקע מישות אחת, ומהדהד בישות אחרת, מניע אותה ואף משנה את צורתה והוויתה.
ההדהוד קורה כל הזמן בין כל הישויות בעולם, בין חומר לחומר בין גוף לגוף. עוצמתו נעה על הספקטרום שבין רטט עדין שקשה להבחין בו, ועד לנקודה שבה החומר נכשל כמו כוס היין הקורסת.
אני אוהב לחשוב על זה כעל מעין 'שמיעה תחושתית' שלא דורשת תודעה או כלי פרשני כדי לקלוט. כך הכל שומע. כך אבן שומעת/חשה את קול הענף שנשבר כאשר פרה פוסעת עליו, כך עץ דולב גדול שומע/חש את המים הגועשים במפל לידו, כך כנסיית הדורמיציון שומעת/חשה את צפצופי המכוניות המטפסות בכביש העולה מגיא בן הינום, כך נמל התעופה שומע/חש רעם חזק בוקע מענן סופה.
דבר מהדהד בדבר אחר, דבר מרטיט דבר אחר, גורם לו לנוע, מעורר אותו ואולי גם משנה אותו.
כמו הרגע בו מישהו אומר לי דבר מה שאני כל כך מזדהה איתו בצורה גופנית ועמוקה. הדבר יהדהד בי, יפעיל אותי ואולי אף ישנה אותי.
פתאום אני חושב שהסיפור של הנימפה אקו הוא סיפור על הדהוד ולא על הד.
הד הוא תופעה אקוסטית בה צליל פוגע במצע וחוזר, כמו השתקפות. למשל כאשר אני שומע את הצלילים שבקעו מפי, את קולי שב לאוזני אחרי שפגע בקיר סלע רחוק. זו תופעה שמתרחשת במקביל להדהוד והיא מתייחסת להחזרים של צליל מסוים כשהוא פוגע בגופים שונים.
בסיפור של אקו המילים של נרקיסוס שבות אליו דרך גופה של אקו, דרך הקול שלה. דבריו מהדהדים בה והיא משיבה אותם אליו. לכן מפרספקטיבה זו נכון היה לחשוב על אותו מיתוס כמטאפורה להדהוד ולא להד.
↵ החזית החמישית, 2020, מראה הצבה
ההדהוד הוא מערכת יחסי גומלין בין כל הדברים בעולם. גם אנחנו, בכל רגע נתון, מהדהדים את העולם, בין אם במודע ובין אם לאו.
לכל חומר, גוף או ישות יש תדר הדהוד, זהו התדר שבו הגוף ירטוט בעוצמה הגדולה ביותר. למשל, כשאלחץ על התו סול בפסנתר, המיתר של התו סול בגיטרה השעונה ליד הפסנתר, יחל לרטוט בצורה סימפטטית למרות שאין כל מגע ישיר בין הפסנתר לגיטרה. צליל הפסנתר יהדהד במיתר, ובמיוחד במיתר הספציפי הזה.
זוהי התופעה שנהוג להתייחס אליה כהדהוד- רגע בו רטיטה מתגברת בגלל תכונותיו המהדהדות של גוף מסוים.
אני אוהב את האפשרות לחשוב על הדהוד כספקטרום הרבה יותר רחב. אני חושב שצליל הפסנתר מהדהד וגורם לאיזשהי תנועה, גם אם עדינה ביותר, בכל המיתרים של הגיטרה, בגוף הגיטרה, בעציץ הסמוך ובגוף הנגן שהקיש על הקליד. יש הדהוד חזק ויש הדהוד קל.
לא תמיד ההדהוד חזק דיו כדי לחצות את סף הקשב או הערנות שלנו, כדי לשים לב שדבר מה מהדהד בנו, בגוף שלנו. אך הוא שם, מהדהד בנו בעדינותו, מחולל בתוכנו דבר מה ללא ידיעתנו.
כשדבר מהדהד בצורה חזקה בדבר אחר, זה מפליא, יפה, מרגש, ולפעמים מעורר אימה. האפשרות שלנו לתפוס דבר מניע דבר אחר ללא כל מגע, הוא כמו קסם או להטוט.
כך גם אצלנו, בגוף שלנו. יצירה מוזיקלית יכולה להדהד באחד בצורה חזקה יותר מאשר בשני, למרות שהם יושבים כיסא ליד כיסא בקונצרט. זה יכול להיות בגלל מידותיו ונפחיו של גופו, או בגלל צביר איכויות ורגשות שאחד רווי בהן, כמו געגוע עתיק שמתעורר.
הדהוד הוא לא תכונה ששמורה לתחום הסונורי, הוא מתקיים בכל תחומי החיים.
ההדהוד מתרחש כל הזמן בינינו לבין כל מה שסביבנו. מילים מסוימות מפי אנשים, שמש אחר הצהריים, התבוננות בציור, ריח של גשם ראשון, שיר שלא שמענו מזמן, שיר ששמענו לראשונה, שלג יורד, אתרי חדשות, צינה יבשה בלילה של קיץ, ועוד ועוד ועוד.
כל הזמן דברים סביבנו מהדהדים בנו. הדהודם לא תמיד עובר את סף הרגישות שלנו, אך הוא שם, מתרחש בבשר שלנו, וכך גם אנחנו מהדהדים באחרים ובכל מה שסביבנו.
זה האופן בו הסביבה משפיעה באופן ישיר על הגוף שלנו, בין אם אלו כוחות גדולים כמו מזג אוויר, או דברים מינוריים וקטנים כמו אבקנים בלתי נראים שנשאפים לתוך האף. דברים וישויות שותפים כל הזמן למצבים שונים בחיים שלנו.
זו ההכרה הנדרשת באפשרות של ישויות לקחת חלק פעיל בחיים שלנו למרות שלמראית עין אין שום קשר ישיר בינינו לבינם.
אנחנו רגילים לחשוב שאנחנו שומעים דרך האוזניים, ואין ספק שזהו איבר השמיעה העיקרי, אבל בכל רגע נתון אנחנו שומעים או יותר נכון מהדהדים צלילים (ולא רק צלילים) בכל חלקי הגוף.
זו אחת מדרכי התקשורת האניגמטיות, הבלתי נראות והחמקמקות בינינו לבין כל מה שבחוץ, בינינו לבין העולם.