המיתוס של סיזיפוס עוסק בעונש שקיבל לאחר מותו. נגזר עליו לגלגל בשתי ידיו סלע עצום במעלה ההר רק כדי להגיע לפסגה ולצפות בו נופל חזרה למטה. סיזיפוס לפת את הסלע, דחק אותו, עלה צעד אחר צעד את ההר בעבודה מפרכת והסלע חזר והתגלגל אל המישור. עבודתו של סיזיפוס הייתה תנועת לופ אינסופית ללא תכלית.
במיצב זה מניח גפני אבן ירושלמית על הליכון אוטומטי. האבן קשורה בשרשרת, מקובעת במקומה כדי שלא תוכל לזוז. סרט ההליכון נע ללא הפסקה והאבן העצורה היא זו הנאבקת בתנועה האינסופית. ככל שעובר הזמן ההליכון נותן את סימניו בה. הוא מגרד, שורט, שוחק, מעצב, חושף אותה. האבן מתפוררת והופכת לאבקה קלה ועדינה. 'ניצחונה' של תנועת ההליכון מחסלת את קיומה המוצק של האבן. בהשוואה למיתוס של סיזיפוס התפקידים הוחלפו - האבן הפכה לנשחקת כמו האדם ותנועת המכונה הפכה לאינסופית, ללא מטרה.
בשלושה אלמנטים חומריים מצליח גפני ליצוק דימוי למחזור החיים והמוות. ההליכון הריק, הנע בחזרתיות, נטול תנועת החיים המתכלה, בעוד שהאבן הניצבת עליו בכבדות כמו הופכת לגוף שהזמן עצור בו. מהרגע שבו אנו נולדים אנו נאבקים לעצור את הזמן, להיכבל לשרשרת, לא להיכנע לגיל, אך למרות זאת הגוף הולך ונשחק לאיטו כמו האבן המתפוררת שהופכת בעבודה זו ליטרלית למעין שעון חול.
התבוננות שניה על ההליכון ולפתע הוא נראה ממש כמו קבר, מאובק, אבן מונחת עליו.
מתישהו כל זה ייגמר.
העבודה הוצגה לראשונה בחממת האמנים, 2020, סדנאות האמנים ירושלים, אוצרות: מעין שלף וצורית שטרן צילום: ניב גפני
↵ ללא כותרת, 2020, הליכון, שרשרת ואבן ירושלמית
↵ ללא כותרת, 2020, הליכון, שרשרת ואבן ירושלמית
המיתוס של סיזיפוס עוסק בעונש שקיבל לאחר מותו. נגזר עליו לגלגל בשתי ידיו סלע עצום במעלה ההר רק כדי להגיע לפסגה ולצפות בו נופל חזרה למטה. סיזיפוס לפת את הסלע, דחק אותו, עלה צעד אחר צעד את ההר בעבודה מפרכת והסלע חזר והתגלגל אל המישור. עבודתו של סיזיפוס הייתה תנועת לופ אינסופית ללא תכלית.
במיצב זה מניח גפני אבן ירושלמית על הליכון אוטומטי. האבן קשורה בשרשרת, מקובעת במקומה כדי שלא תוכל לזוז. סרט ההליכון נע ללא הפסקה והאבן העצורה היא זו הנאבקת בתנועה האינסופית. ככל שעובר הזמן ההליכון נותן את סימניו בה. הוא מגרד, שורט, שוחק, מעצב, חושף אותה. האבן מתפוררת והופכת לאבקה קלה ועדינה. 'ניצחונה' של תנועת ההליכון מחסלת את קיומה המוצק של האבן. בהשוואה למיתוס של סיזיפוס התפקידים הוחלפו - האבן הפכה לנשחקת כמו האדם ותנועת המכונה הפכה לאינסופית, ללא מטרה.
בשלושה אלמנטים חומריים מצליח גפני ליצוק דימוי למחזור החיים והמוות. ההליכון הריק, הנע בחזרתיות, נטול תנועת החיים המתכלה, בעוד שהאבן הניצבת עליו בכבדות כמו הופכת לגוף שהזמן עצור בו. מהרגע שבו אנו נולדים אנו נאבקים לעצור את הזמן, להיכבל לשרשרת, לא להיכנע לגיל, אך למרות זאת הגוף הולך ונשחק לאיטו כמו האבן המתפוררת שהופכת בעבודה זו ליטרלית למעין שעון חול.
התבוננות שניה על ההליכון ולפתע הוא נראה ממש כמו קבר, מאובק, אבן מונחת עליו.
מתישהו כל זה ייגמר.
העבודה הוצגה לראשונה בחממת האמנים, 2020, סדנאות האמנים ירושלים, אוצרות: מעין שלף וצורית שטרן צילום: ניב גפני