בתחנת ההאכלה בהר הנגב הפועלת מטעם רשות הטבע והגנים, מפוזרים פגרים של חיות שנדרסו או מתו במוות טבעי המיועדים להאכלה של עופות דורסים. זוהי נקודת המוצא למיצב הסאונד של גפני שהוצג במוזיאון פתח תקווה. פעולה זו של הנחת גופה לצרכי מאכל הזכירה לגפני מנהג קבורה מן העבר הקדום, הקרוי קבורת שמיים. במהלכה, לקחו את גופות המתים והניחו לעופות השמיים לאכול אותן. הסיבה לכך היא שבדתות מסוימות, כמו למשל בדת הזורואסטרית, אסור היה לקבור את המתים באדמה, שכן היא היוותה את אחד מיסודות העולם המקודשים, אסור היה גם לשרוף או להשליכה לנהר שכן גם האש והמים היו יסודות טהורים. מחמת כך, גוויית האדם המת נלקחה למבנה חסר גג, שנקרא מגדל השקט, ועוף השמיים אכל את בשר המת. העצמות שנותרו מטוהרות באור השמש, היו מותרות לקבורה לאחר חצי שנה.
בעבודתו, הקליט גפני את קולות הנשרים המגיעים לתחנת ההאכלה לנגוס בבשר המת. הוא לכד במכשירו את "רוח המוות" המרחפת בקבורת השמיים העכשווית ויצר ממנה רצועת סאונד המשלבת בין קולות העופות הדורסים ושאר בעלי החיים באיזור. בהצבה של העבודה במוזיאון פתח תקווה, הוא פיסל מעגל של אבנים, דימוי נוסף של קבורה עתיקה שהייתה נפוצה לפי ההשערות בתקופות הנוודיות בנגב. תחת שמי הרמקולים בחלל המוזיאון, לצד ספסל בלב מעגל האבנים, הוא יצר כלובי צלעות תלת מימדיים, המאזכרים את עצמות הפגרים האכולים וטמן בתוכן מנגנון המייצר בהם תנועה קלה מדי פעם. גפני מספר שבסיורי ההקלטות, העצמות הרבות שנותרו מהפגרים התארגנו לנגד עיניו בצורה טבעית באופן מעגלי. כלובי הצלעות נראו כמו מגנות על הגוף שהיה מצוי בתוכם על אף שלא נותר בהם שום דבר מוחשי. צורתם הכדורית שימרה את הרוח, את האוויר החי ביניהן. דימוי זה מזכיר בצורתו ובתוכנו את שיחי המדבר הכדוריים כדוגמת הקוכיה ההודית, שכאשר הם מתייבשים, ניתק בסיסם היבש מן הקרקע והשיחים הקלים מתגלגלים בעזרת הרוח למרחקים גדולים ומפיצים את זרעיהם. מותם מאפשר את המשך קיומם.
העבודה מתוך התערוכה ״אם עץ נופל ביער״, אוצרת: אירנה גורדון, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, יולי 2022 - נובמבר 2022
↵ מגדל השקט, 2022, ברזל, עץ, אבן, פלסטיק, רמוקלים וסאונד
↵ מגדל השקט, 2022, ברזל, עץ, אבן, פלסטיק, רמוקלים וסאונד
בתחנת ההאכלה בהר הנגב הפועלת מטעם רשות הטבע והגנים, מפוזרים פגרים של חיות שנדרסו או מתו במוות טבעי המיועדים להאכלה של עופות דורסים. זוהי נקודת המוצא למיצב הסאונד של גפני שהוצג במוזיאון פתח תקווה. פעולה זו של הנחת גופה לצרכי מאכל הזכירה לגפני מנהג קבורה מן העבר הקדום, הקרוי קבורת שמיים. במהלכה, לקחו את גופות המתים והניחו לעופות השמיים לאכול אותן. הסיבה לכך היא שבדתות מסוימות, כמו למשל בדת הזורואסטרית, אסור היה לקבור את המתים באדמה, שכן היא היוותה את אחד מיסודות העולם המקודשים, אסור היה גם לשרוף או להשליכה לנהר שכן גם האש והמים היו יסודות טהורים. מחמת כך, גוויית האדם המת נלקחה למבנה חסר גג, שנקרא מגדל השקט, ועוף השמיים אכל את בשר המת. העצמות שנותרו מטוהרות באור השמש, היו מותרות לקבורה לאחר חצי שנה.
בעבודתו, הקליט גפני את קולות הנשרים המגיעים לתחנת ההאכלה לנגוס בבשר המת. הוא לכד במכשירו את "רוח המוות" המרחפת בקבורת השמיים העכשווית ויצר ממנה רצועת סאונד המשלבת בין קולות העופות הדורסים ושאר בעלי החיים באיזור. בהצבה של העבודה במוזיאון פתח תקווה, הוא פיסל מעגל של אבנים, דימוי נוסף של קבורה עתיקה שהייתה נפוצה לפי ההשערות בתקופות הנוודיות בנגב. תחת שמי הרמקולים בחלל המוזיאון, לצד ספסל בלב מעגל האבנים, הוא יצר כלובי צלעות תלת מימדיים, המאזכרים את עצמות הפגרים האכולים וטמן בתוכן מנגנון המייצר בהם תנועה קלה מדי פעם. גפני מספר שבסיורי ההקלטות, העצמות הרבות שנותרו מהפגרים התארגנו לנגד עיניו בצורה טבעית באופן מעגלי. כלובי הצלעות נראו כמו מגנות על הגוף שהיה מצוי בתוכם על אף שלא נותר בהם שום דבר מוחשי. צורתם הכדורית שימרה את הרוח, את האוויר החי ביניהן. דימוי זה מזכיר בצורתו ובתוכנו את שיחי המדבר הכדוריים כדוגמת הקוכיה ההודית, שכאשר הם מתייבשים, ניתק בסיסם היבש מן הקרקע והשיחים הקלים מתגלגלים בעזרת הרוח למרחקים גדולים ומפיצים את זרעיהם. מותם מאפשר את המשך קיומם.
העבודה מתוך התערוכה ״אם עץ נופל ביער״, אוצרת: אירנה גורדון, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, יולי 2022 - נובמבר 2022