העבודה "באר" מורכבת מתיבת עץ נעולה בשלשלאות, עליה מונח מכסה ברזל כבד שטבועה עליו חריטת דמות אנושית ארכאית-מיתית. חריטה זו נוצרה בהשראת פרט מתוך אבן הגיר המתארת דמות כפולה של אלוהות שנמצאה בתל ערד ומשויכת לתקופת הברונזה הקדומה (2650-3000 לפנה"ס).
לחריטה מצטרף קול. ממעמקי הבאר האזוקה של גפני בוקעים צלילי בעבוע הנוצרים בזמן אמת באמצעות משאבת אוויר המייצרת בועות בתוך מים. זוהי אחת מארבע הצבות שנולדו בתערוכת היחיד שלו "בן אנוש" שבמהלכה קשר גפני בין התפתחותן של ציווילזציות לעצם קרבתן לתופעות טבע. במקרה של עבודה זו תופעת הטבע היא הנביעה והציוויליזציה מסומלת על ידי הבאר.
גפני רואה בבעבוע פלא,וגם מקור לחיים, צורך קיומי וחיוני להתפתחותה הפרקטית של תרבות לצד המיתוסים הנובעים מן הפליאה.
במקביל לדימוי הנאיבי, האנושי, כובל גפני את התיבה בשלשלאות. פעולה אגרסיבית זו מעידה על הכוח הפוליטי הטמון בחיבורים מעין אלו, על האופן בו מנוכס משאב הטבע לתרבות מסוימת ועל המאבק העשוי להתפתח בעקבותיו. אחת הדוגמאות הבולטות לקיום הקשר הכובל בין מים, התפתחות תרבותית ופוליטיקה היא אבן השתיה, שיש המאמינים ומאמינות כי ממנה נשתת העולם.
הצבתה של הבאר בלב גלריה ירושלמית, לא רחוק מן המיקום המשוער של אבן השתייה מהדהדת את היחסים מורכבים בין מים, תרבות ושליטה.
לצד הכוח הרב, אותן שלשלאות עשויות לסמל גם סוד. הבאר של גפני הופכת למקום מסתור, של שד מבעבע הטמון בתוך בקבוק שיש להחזיקו. הדמות המוטבעת על התיבה הופכת לאות למה שעשוי להיות חבוי בה, אולי לשער של אותה אלוהות שנחקקה על אבן הגיר במקור.
עבודה מתוך תערוכת היחיד ״גרם 04 - בן אנוש״ בגלריה גרם, ירושלים, 2021. צילום: אייל ביטון וניב גפני.
↵ באר, 2021, עץ, ברזל, משאבת אוויר, מים
↵ באר, 2021, עץ, ברזל, משאבת אוויר, מים
העבודה "באר" מורכבת מתיבת עץ נעולה בשלשלאות, עליה מונח מכסה ברזל כבד שטבועה עליו חריטת דמות אנושית ארכאית-מיתית. חריטה זו נוצרה בהשראת פרט מתוך אבן הגיר המתארת דמות כפולה של אלוהות שנמצאה בתל ערד ומשויכת לתקופת הברונזה הקדומה (2650-3000 לפנה"ס).
לחריטה מצטרף קול. ממעמקי הבאר האזוקה של גפני בוקעים צלילי בעבוע הנוצרים בזמן אמת באמצעות משאבת אוויר המייצרת בועות בתוך מים. זוהי אחת מארבע הצבות שנולדו בתערוכת היחיד שלו "בן אנוש" שבמהלכה קשר גפני בין התפתחותן של ציווילזציות לעצם קרבתן לתופעות טבע. במקרה של עבודה זו תופעת הטבע היא הנביעה והציוויליזציה מסומלת על ידי הבאר.
גפני רואה בבעבוע פלא,וגם מקור לחיים, צורך קיומי וחיוני להתפתחותה הפרקטית של תרבות לצד המיתוסים הנובעים מן הפליאה.
במקביל לדימוי הנאיבי, האנושי, כובל גפני את התיבה בשלשלאות. פעולה אגרסיבית זו מעידה על הכוח הפוליטי הטמון בחיבורים מעין אלו, על האופן בו מנוכס משאב הטבע לתרבות מסוימת ועל המאבק העשוי להתפתח בעקבותיו. אחת הדוגמאות הבולטות לקיום הקשר הכובל בין מים, התפתחות תרבותית ופוליטיקה היא אבן השתיה, שיש המאמינים ומאמינות כי ממנה נשתת העולם.
הצבתה של הבאר בלב גלריה ירושלמית, לא רחוק מן המיקום המשוער של אבן השתייה מהדהדת את היחסים מורכבים בין מים, תרבות ושליטה.
לצד הכוח הרב, אותן שלשלאות עשויות לסמל גם סוד. הבאר של גפני הופכת למקום מסתור, של שד מבעבע הטמון בתוך בקבוק שיש להחזיקו. הדמות המוטבעת על התיבה הופכת לאות למה שעשוי להיות חבוי בה, אולי לשער של אותה אלוהות שנחקקה על אבן הגיר במקור.
עבודה מתוך תערוכת היחיד ״גרם 04 - בן אנוש״ בגלריה גרם, ירושלים, 2021. צילום: אייל ביטון וניב גפני.