אסור לצלם

"אסור לצלם" זהו ציווי שמעמיד למבחן את יחסי הכוח בינך לבין הריבון. השלטים או הטקסט המושמע על ידי נציג הריבון לא אומרים ״אסור להסתכל״ או ״אסור לראות״, אלא מצביעים על האיסור דרך פעולת הצילום.

פעולת השעתוק,  פוטנציאל התקשור של מושא הצילום מטריד את השלטון / ממסד. כל זמן שציווי זה מאמת אותך בפני מציאות נתונה, אתה נדרש לשיקול דעת קל יחסית. אתה נענה אליו, או לא, בהתאם לשיקול דעתך שקשור לעמדה פוליטית של יחסי כוח, לעיתים עמדה מוסרית ביחס נכונותך או קבלתך את האיסור.
עד כאן הכל ברור ומקובל, אך האיסור האמיתי והמאתגר הוא ביחס לדברים שאתה לא מוכן לצלם. באמצע שנות השמונים נשלחתי מטעם עיתון חדשות לצלם ילדה בשם ברונה, ילדה ברזילאית שאומצה על ידי משפחה מלוד. לטענת הוריה הביולוגים, היא נחטפה בגיל ארבעה חודשים. נתבקשתי לצלם את ברונה כאשר האם המאמצת מוציאה אותה מהגן, משימה שניסיתי להתחמק ממנה ללא הצלחה ולבסוף החלטתי לא לצלם. הייתי אז הורה צעיר וכל העניין של לצלם קטין ללא רשות היה נראה לי, אז, וגם היום, פסול בעיקרו. לאחר שהבהרתי את עמדתי לעורך הורחקתי מהעיתון למשך שבועיים, מחיר שהיה שווה לשלם.

חיפשתי בארכיון צילומים או אירועים אשר האיסור על הצילום ״ניתן״ על ידי, כאלה שלא הסכמתי לצלם, ומן הסתם לא מצאתי – אכן, לא צילמתי אותם.