מסכה

דימוי הצבה. אלי פטל, מסכה, 2020 הדפסת דיו וטלפון סלולארי 105X165 ס״מ. צילום: אלעד שריג

עבודותיו של אלי פטל צומחות מתוך שני כיווני מחשבה מרכזיים: האחד נוגע למימד הצורני, כלומר לקשר שבין חזות ותוכן, שם הן מתפקדות כאובייקט הנטען לעיתים רבות במשמעויות כפולות אשר מאגדות בתוכן גם את שאלת הצופה ומה שגלוי וסמוי עבורו. המימד השני עוסק במעמד האמנות עצמה, ובעיקר בהטלת ספק ביחס למעמדה, שכן במפגש עמה לרוב תעלה השאלה: האם זו אמנות או משהו אחר? עבור פטל עצם התעוררות שאלה זו היא שמייצרת התפתחות אצל הצופה, ומקדמת את השיח שלו עם העולם ביחס למה שמוכר וחדש לו. 

פטל עוסק בנוכחות והיעלמות, ובערכים ממשיים שאינם קשורים לא לייצוג ולא לאסתטיקה, אלא גנובים או מוברחים מהעולם הממשי. עבור פטל המצב של היצירה הוא מצב שיש בו כוחות אשר מדגישים את הממשות ועוברים דרך המיסטי והרוחני. עבודותיו מתיכות יחד זמנים ואופני הבעה – את המסורתי והפופולרי, הדתי והחילוני, הקונספירטיבי והמציאותי, הקדושה והחילון, הלעג והאמונה. הן חמקמקות משום שהן מתעקשות לאחוז בשני קטבים שעל פי רוב לא ניתן לגשר ביניהם. 

האלמנט של דיוקן עצמי בו עושה פטל שימוש ברוב עבודותיו (יהיו דיוקנאות ממשים או עבודות בעלות חזות שונה לחלוטין), מעלה שאלות זהותיות רחבות הבוחנת גם את ההיסטוריה של הדימויים, וגם את האמצעים המידיומלים עצמם, כאשר המפגש עם האמנות שמתקיים באמצעותן הוא למעשה מפגש עם האחר.

–

אלי פטל (1974) פועל בשדה האמנות הישראלי משנת 2000. הציג מספר תערוכות יחיד במוזיאונים וגלריות בישראל ומחוצה לה והשתתף במגוון תערוכות קבוצתיות. עבודתו, שאינה מובחנת במדיום אמנותי מובהק, חגה סביב שאלות של דומות ושונות בייצוגים פרטיים וקולקטיבים.