גיליון #28 | אחות, אחות | אפריל 2020
שער הגיליון מאת איה בן רון. לצפיה בשער לחצו כאן

שדי, 2019, טכניקה מעורבת, 100X45X40 ס"מ. מראה הצבה בתערוכה "אחות, אחות". צילום: שניר קציר

שדי

Bookmark and Share

הנקה היא דרך ההזנה המאפיינת את ולדות היונקים. לאחר הלידה, החלב בשדי האם מותאם להזנה אופטימלית של התינוק. ההנקה יוצרת קירבה בין האם לצאצאיה ולמעשה, היא הנדבך הראשוני בהתפתחות מערכת ההתנהגות של יונקים ובהתפתחות חיים משותפים בחברה.

לאורך ההיסטוריה של התרבות המערבית נוספו לשדי האישה משמעויות סמליות, רגשיות וארוטיות. בתרבות העת העתיקה נתפסו השדיים כסמל לפריון, ואלות הפריון פוסלו וצוירו כבעלות חזה שופע. לדוגמה, "ונוס מווילנדורף" הוא כינויה של צלמית פרהיסטורית של אישה שופעת, שהתגלתה באתר ארכיאולוגי באוסטריה. בתקופת הרנסנס יצרו ציירים ופסלים רבים נשים מלאות שופעות חזה, בהתאם למודל היופי הרווח באותה התקופה, וגם בתרבות המערבית העכשווית שדי האישה מסמלים יופי ומיניות. עדות לכך ניתן למצוא בריבוי המחשופים בפרסומות ובתצלומי אופנה וכן בפופולריות הרבה של ניתוחים פלסטיים להגדלת חזה.

בד בבד, החזרה של נשים להיניק את תינוקן בעידן הנוכחי חילצה את השׁדַ מתפקידו האסתטי והשיבה לו את שימושו הפונקציונלי. דרך הזנה זו מאלצת נשים להתמודד עם שאלת חשיפת גופן וההנקה בציבור. אי־ודאות שוררת בנוגע ליכולתו של מבט חיצוני, גברי בעיקרו, לנתק את השׁדַ מהקשרו התרבותי ולראותו מחדש ככלי שימושי, בלי שתיווצר מבוכה או קונוטציה מינית. כדי לשמור על צנעת הפרט של האם ותינוקה בזמן ההנקה ולשמור על גופן של נשים ממבטים שטופי זימה או ביקורת, אימהות רבות מסתתרות ומסתירות את פעולת ההנקה בעודן מכסות את עצמן ואת תינוקן בבד (סינר הנקה).

בסדרת פסלים המבודדים את רגעי ההנקה, אסמיני מאתגרת את מבטו של הצופה, שכן ההתרחשות מוסתרת מפניו. ההתכנסות של הדמות פנימה אל גופה ואל תינוקה מיתרגמת לרגע אינטימי מאוד של התייחדות וקדושה. הקשר הבלתי אמצעי בינה לבין יציר בריאתה הוא רגע של פלא הקיום והטבע בהתגלמותו.

דרך שם היצירה – שדי – האמנית מרמזת לסממני קדושה ומתכתבת עם המשמעות הכפולה של המילה "שדי": האחת – מבטאת את השייכות של השׁדַ לאישה עצמה ואת קדושת גופה; האחרת – מבטאת את אחד משמותיו המקובלים של ה', ראשי תיבות של הצירוף "שומר דלתות ישראל", הכתובים על המזוזה. בפירוש אחר מתייחסים לשם ככזה שדי בו כדי לשמור ולהגן על מאמיניו: "אני אל שדי – אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה […]" (רש"י, לבראשית יז א). ייתכן שפעולה זו אף מגדילה לעשות ויוצרת קמע עכשווי, שבו האישה חוזרת לעמוד במרכז היצירה.

 

טקסט מאת לי היא שולוב, מתוך קטלוג התערוכה "אחות, אחות".

רעות אסימיני היא אמנית ישראלית רב תחומית. בוגרת האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, בעלת תואר .M.F.A מ־Hunter College, ניו־יורק, וכן בוגרת התוכנית לציורי קיר בפילדלפיה. היא חיה ויוצרת בתל־אביב.