תיקיות

בעבודה תיקיות דמות בדויה בשם נעמה – כעין אלטר אגו של היוצרת – פורסת את מפת מחשבותיה, תחושותיה ולבטיה, על גבי שולחן העבודה הדיגטלי ב״מבוך תיקיות״ שלקוח מהיום־יום. היא עסוקה בפעולה האובססיבית של פתיחת וסגירת תיקיות שמסמנות רגשות ושאיפות, פנטזיות רמות ומעשיות תפלה. זהו מעין דיוקן עצמי של דור הנמצא בתוך המחשב, חיינו כרשימה אינסופית.

–

מיכל ששון בוגרת בית הספר מוסררה ע"ש נגר בירושלים, ולומדת השנה בשנת ״חממה״ של בית הספר המיועדת לבוגרים.

עיקר עבודתה נעשית בווידיאו ומיצג, ועוסקת בשאלות הנוגעות למגדר ומיניות במציאות היומיומית. בעבודותיה היא מנסה להתבונן בגבולות הגוף – בעונג ובכאב שנוצרים בו ועל ידו, ומנגד בגבולות המחשבה והשפה של נשים – והאופנים שדרכם הן מוגדרות וממוגדרות. השפה העברית משחקת תפקיד מכריע בעבודות. על־ידי שימוש בטקסטים שנכתבו ביד או במחשב היא מפרידה בין השפה למושאיה ומייצרת מעין מציאות לשונית מקבילה. אולם גם בעבודות מבוססות שפה אלו הגוף נוכח ומחבר בין הפעולה והשפה. בעבודות אלו הומור משמש כלי עבודה – בין אם כזה הנוצר על ידי דימוי מתעתע, מבוכה או משחק מילים. העבודות כולן משתמשות באמצעי ייצור פשוטים, זמינים וזולים. בצילומיה על־פי רוב היא המצלמת והמצולמת בו־זמנית.