גיליון #19, מה עושים עם אמנות/דצמבר 2017
שער הגיליון מאת גיא קניגשטיין . לצפיה בשער לחצו כאן

Masterchat

Bookmark and Share

גוף העבודות של שמשוני מהשנים האחרונות ובפרט עבודתו מאסטרצ׳אט (2015) מתבונן באופן אירוני ורפלקסיבי על עולם האמנות כחלק מתרבות הצריכה ומהווה אמירה נוקבת אך הומוריסטית של שמשוני על שדה האמנות כיום.

בעבודתו מאסטרצ׳אט (2015) חקר שמשוני את מקומו של מדיום הציור, ומקומה של האמנות בכלל ובציור כייצוג ״קלאסי״  בפרט בעולם פוסט דיגיטאלי בו החיים הופכים לווירטואליים, שטחיים ומכניים יותר ויותר. בשדה האמנות הציור עדיין נתפס בדרך כלל כמדיום שמשויך למושגים כמו ״מגע יד אמן״ וכישרון״ והתוצר הוא אובייקט שאפשר לצרוך אותו. כאמן הוא מיוצג באמצעות תיעוד וידאו המשקף מרחב שבו אנשים מתקשרים דרך מסכים ומסכות. המעשה האמנותי מורכב מרעיונותיהם ודעותיהם של אחרים ומתווך דרכם, בדומה לאינספור פעולות והחלטות יומיומיות המושפעות ממנועי חיפוש, אפליקציות ולייקים. בעולם שמלא בהפרעות קשב דיגיטאליות, בעולם שבו יחסי ציבור מכתיבים את גורלה של תערוכה ופרובוקציות או מספר צפויות הן מדד להצלחה העבודה מבקשת לעורר מחשבה בנוגע להגדרת אמנות ״טובה״? מהו חשיבותו של התהליך האמנותי? איזה תפקיד יש לאישיות של האמן ולתפיסתו כדמות ציבורית?

בנוסף, באמצעות שיחות על ציור כביכול, נגע הפרויקט בהומור וברגישות בנושאים טעונים בחברה הישראלית, כגון פוליטיקת זהויות, והאופן בו האקטואליה והפוליטיקה חודרים אל השיח ומאפילים על האמנות.

*

איתמר שמשוני (יליד 1980), חי ועובד בתל אביבשמשוני בעל תואר B.F.A  (בהצטיינותוM.F.A (בהצטיינותשניהם מבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצובירושליםשמשוני שאינו נותר נאמן למדיום כלשהו, ספק וידאו, ספק מיצב, ספק ציור חוקר ובוחן את השפעת החיים והטכנולוגיה על עולם האמנות באמצעות שימוש בגישה ביקורתית רוויה בהומור. 

itamarshimshony.com