ראשית הצירים

יצירתה של אסתר שניידר נובעת מרגע יום-יומי פשוט: מסעה באופניים מביתה בקריית שלום אל הסטודיו שלה ביפו. בעודה נוסעת ברחוב פגשה צמחי מעזבות שגדלים בחריצי מדרכות וגדרות והזדקרו בגאון כלפי מעלה. לרוב, צמחים אלה נחשבים "עשבים שוטים", לא רצויים, הגדלים פרא על קרקעות לא טובות או מפריעים לצמחי התרבות לגדול, על כן ישנה נטייה לעקור אותם. הסרתם נעשית על אף שידוע כי חלקם גם בעלי סגולה – בשורשיהם ובעליהם ניתן להשתמש לצורכי מרפא או כמזון.

עבור שניידר, הופעתם של צמחים אלו מתוך הקרקע הבנויה והקשה והתבלטותם מן המדרכה לנגד עיניה הם כמעשה פלאי. כיצד יכולים צמחי המעזבות לגדול בשטח מאתגר כל כך לצמיחה ולהופיע במלוא הדרם כמקשה אחת יציבה וזקופה? המראה הניסי שנגלה אליה העלה בראשה שני דימויים: אנשים ומנורות. אחד מצמחי המעזבות נקרא בוצין מפורץ, ויש שטוענים כי לפי צורתו עוצבה מנורת המקדש בעלת שבעת הקנים. בסיפור המקראי, כשאלוהים מסביר למשה כיצד ליצור את המנורה, יש שמפרשים שהוא הראה לו צמחים על ההר כדוגמה: "וראֵֵה וַַעשֵׂׂ ה בְּתַַבניתָָם אשר אתה מראֶֶה בהר" (שמות כ"ה מ). נהוג להאמין שבניגוד לשאר כלי המקדש, המנורה נוצרה מקשה אחת ללא תוספות: "ועשיתָָ מנֹרַַֹת זהב טהור, מִִקשָָׁה תֵּעָָשֶֶׂה המנורה, יְרְֵֵכָהָּ וְְקָנָָהָּ גביעֶֶיהָָ כפתֹּרֹיהָָ ופרחיהָָ ממנה יהיו" (שמות כ"ה ל"א). 

ניתן לפרש זאת גם כהגיון גדילתו של הצמח שיש לו את הדרך הטבעית להיווצר ולצמוח: "שלֹשָָֹה גבִִעים מְְשֻׁׁקָּדים בקנֶֶה האחד כפתֹור וָָפרח וּשּלֹשֹה גבִִעים מְְשקִָּדים בקנה האחד כפתרּ וָָפָָרח כן לששת הקָּנים היצּאים מן המנֹרָָֹה" (שמות כ"ה ל"ג). באותה נשימה הצמחים נראו לשניידר גם כבני אדם הניצבים זקופים לפניה. שני מראות אלו הובילו אותה למדרש נוסף הקושר בין המנורה לאדם: "מנורת הפנים", שכתב רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזוהר. רשב"י משווה את ראש האדם למנורה שבמשכן. למנורה היו שבעה קנים של נרות שמן. השמן ששימש במנורה מקביל למוחין (כוחות השכל), בעוד ששבעת הנרות מייצגים את שבעת הפתחים של הראש – שתי העיניים, שתי האוזניים, שני הנחיריים והפה (תיקוני זוהר, הקדמה, דף י"ג, ב). מדרש זה מדגיש את פוטנציאל האור הטמון בכל אדם ואישה. שניידר קושרת קשר הדוק בין צמחי המעזבות, מנורת המקדש והאדם, עבורה – חד הם. 

את המראות הללו היא תרגמה אל הנייר הדק בעבודת מכחול עדינה בצבעי מים, שנראית כרקמה. היא בודדה והגדילה כל אחד מהצמחים, הדגישה וחשפה את יופיים הפרטני והנוקדני. עבורנו הם נראים כצומחים מקרקעית הנייר, כמו מהמדרכה ששם פגשה אותם לראשונה. כל אחד מציוריה הוא כיחידה פלאית אחת הניצבת בפנינו כדמות צמח, כדמות מנורה, כיֵשֵות. עבודתה של שניידר מוצגת בקריפטה של הדורמיציון, סביב פסלה של מריה הרדומה המוצבת במרכזה. הברית החדשה לא מספרת מה עלה בגורלה של מרים אימו של ישוע, ובעקבות זאת התפתחו מסורות שונות. אחת מהן מציגה את הר ציון כמקום שבו היא הלכה לישון את שנתה האחרונה, שממנה לא התעוררה. הכנסייה ניצבת במקום שבו מאמינים כי היא נרדמה לשנת הנצח. עוד מסופר באמונה הנוצרית כי לאחר שקברו את מרים, חזרו השליחים אל קברה ולא מצאו בו דבר מלבד צמחים עזובים. שניידר חוזרת ומציבה את ציורי צמחי המעזבה הפלאיים שלה סביבה.

*

הטקסט נכתב על ידי רינת אדלשטיין עבור קטלוג התערוכה להאמין בהר ציון, פסטיבל מנופים, יולי 2024

–

אסתר שניידר (נולדה בברית המועצות) חיה ועובדת בתל אביב. חיה ועובדת בתל אביב.  בוגרת B.Des ו MFA בבצלאל. שניידר עוסקת בציור ומיצב. עבודתה מושפעת משדות תרבותיים שונים, מסטיקה יהודית, קונסטרוטיביזם רוסי, מינאטורות פרסיות ואמנות ישראלית. בעבודתה מחפשת תחבירים בין היומיומי למקודש.

www.esterschneider.weebly.com