אחיזת עיניים

"נהיגה בעיניים מכוסות" היא עבודת וידאו מ-2004, העבודה הראשונה של נועה גור שראיתי. אני זוכרת שהותירה עליי רושם עז כשהוקרנה במסדרונות המחלקה לאמנות בבצלאל בתערוכת אמצע השנה של נועה.  תגובות הצופים בוידאו מתפלגות בין שני הקטבים – תגובה רגשית להצעה המבעיתה של לנהוג בעיניים מכוסות, בעיוורון והתגובה שנקרא לה סקפטית לצורך העניין, תרה אחרי אחיזת העיניים. אך כך או כך, עינינו אחוזות כבר.

 את העיניים צריך לאחוז, יש להן טבע פראי שכזה להתפזר לכל עבר. בעליהן לא שולטים בהן לרוב. אין זה מקרה שהעיסוק בעין כחפץ שניתן לתלוש ולהשמיד מלווה את הקולנוע משעה שהוא מודע לעצמו. הדימוי הנע מצליח ללפות  את המבט הסורר ולהכניע את יצרו הבסיסי לחפש את התפר הפרום, הסדק, החור בעלילה…. הוא (הדימוי הנע) מיטיב לעשות את זה ביחס למדיומים אחרים, שמושלים בחושים במידה פחותה.

אחיזת העיניים היא לרוב פעולה של הטעייה, הסטת המבט לפעולה מסוימת על מנת להסיח את דעת הצופה ולהעלים כך מעיניו פעולה אחרת. הולכת העיניים שולל אחר דבר שאינו העיקר – שאינו המהות, כל זאת על מנת לייצר חוויה של תדהמה ופליאה. אולי העבודות  של נועה, המוצגות כאן, כולן דנות בהטעיות שכאלו, בשאיפות המתגלות לפרקים להוליך שולל את מבטו של הצופה? למשול במבט? ישנו פער זמן בלתי מבוטל בין עבודה זו לבין החדשות המתארחות בגליון זה, אך בה בעת גם קרבה תמטית מרתקת.

דווקא הסרט המהוקצע פחות, הטראשי מעט של "נהיגה בעיניים מכוסות" חושף את צידו האחר של הסיפור. דמותו של רוני מרקוס, גיבור הוידאו, מין אמן "אשליות" שכזה, נראית מאחרי ההגה כשעיניו מכוסות בכיסוי בד כדוגמאת אלו  המיועדים לשינה בשעות האור. כבר בתחילתו של הסרט הוא מעיף מבט נונשלאנטי לשמאלו, מסגיר אולי את התרמית….  אך פניו הגסות והדימוי של הפעולה הזו  מרתקות, ממסמרות את המבט.

 בצד הדיון בכוחו של מי ששולט בנצפה, מחזיק ביכולת  לצנזר ולהעלים מעיניי הצופה חלקים של מהות, ישנה החוויה של מי שהלך שולל, מי שישוב ליד מרקוס, ומרשה לו להסיע אותו בתוך מעשה השחצנות הזה. אולי המשאלה למסור את המבט בידי אחר? בפרט ידיו עטויות כפפות סאטן לבנות של קוסמים, ידיים שאינן אמינות. קריאה בתיאור שמופיע בוימאו מטעין את חווית הנסיעה במחיצתו בגוון אפל נוסף:

 "Supernaturalist, trickster and sex offender Ronny Marcus is driving blindfolded on the highway."

מי מושל במבטנו? הוא? נועה גור? או המשאלה להיות אחוזים ולהתמסר?