אלמנטים | ניקו.טין

סצנת הסיום של הסרט הדוקומנטרי, המגולל את סיפור חייה של האמנית לואיז בורז'ואה, מדגימה את כוחה של הילדות ואת מידת השפעתה על הנפש. סיפורה של בורז'ואה עומד בבסיס התערוכה, הבוחנת את המתח הקיים בין חוויית הבגרות ובין הילדוּת החיה בתוכנו. מסע התבגרות חיים; השתקפויות המתקיימות בין אינטראקציות חיצוניות ופנימיות; הלמידה שלנו את עצמנו, כוחותינו, יכולותינו וגופנו תוך השינוי התמידי של מהלך חיינו; ולבסוף – הדיאלוג בין המצופה ובין הקול האותנטי הפנימי. 

העבודות מתייחסות לשושלות מסורתיות, מיתולוגיות ואמנותיות הקשורות בנשיות, אך הן גם חורגות ממנה – חומרים רכים, חמים ומתכלים, המזכירים את מחזוריות החיים, ופעולות עמלניות, המסמלות בין היתר זיכרון, מסורת וקישוטיות, כמיהה ליופי מתוך כאב וריפוי. 

לפני למעלה מעשור בחר הצלם יאיר חובב להפנות את מבטו אל בתי-כלא בישראל. המסדרונות וחדרי האסירים, חדרי האוכל, העבודה והמנוחה זוכים למבט צלול, חף משיפוטיות ומביקורת. התצלומים נושאים רכות וקושי, דלות ויופי, והנוכחות האנושית  מורגשת בכל אחד מהם. הם מהווים צוהר למרחב שאינו נגיש לנו. ההשתהות על הפרטים האינטימיים והפעוטים משקפת רגעים המספרים על האסירים, ולמעשה – עלינו כחברה.

זו הפעם הראשונה שהעבודות מוצגות כסדרה, ונקודת המבט של חובב –  המאופיינת בחמלה וברגישות אנושית רבה – נראית רלוונטית מתמיד, דווקא בימים אלה, שבהם המרחב הישראלי נמצא במצב של בעירה מתמדת.