המערבל

בהשתתפות: יעל דקלבאום, ג'ני פנקין, אלון נוימן, אייל תלמודי, דור לוין, יאיר "נאבּי" בר-מעוז, נהדי לזר, דב "באלו" רוזן

ברגעים רבים אנחנו עוצמים את עינינו, לפעמים כמעט בלי לשים לב. בעת תפילה עמוקה, תחושת פחד מפתיעה או אפילו סתם התעטשות, העיניים נעצמות להן מעצמן, מווסתות ומכבות את חוש הראייה. ייתכן שכך אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות מוצפים פחות במידע, להתמודד ולהשתלט על עוצמת התחושות. בחיינו הדינמיים והמטלטלים, עצימת עיניים מבחירה יכולה גם להיות כלי חזק במיוחד. כלי שמאפשר לנו להבחין במציאות שמתעצבת בתוכנו הפנימי, ולנסות לדמיין עולם שהוא מעבר למוצע לנו בחיזיון החיצון. 

זו הפעולה שסביבה נבנים הBlind Orchestra, קונספט רגעי ומתגלגל שייסד המוזיקאי דב "באלו" רוזן, ומאגד שלל מוזיקאים מחוננים שלערב אחד בוחרים להתמסר לעומקו של העיוורון. בפסטיבל שלנו מצטרפים למסע החד-פעמי שמונה כישרונות מוזיקליים ייחודים – יעל דקלבאום, ג'ני פנקין, אלון נוימן, אייל תלמודי, דור לוין, יאיר "נאבּי" בר מעוז, נהדי לזר ודב "באלו" רוזן.

לאורך המופע, כאשר סביבם פזורים מגוון כלי נגינה, המוזיקאים יאלתרו ויופעלו על ידי שרביט מנצחים לאורך מספר סשנים שיירקמו במקום ויומצאו על פי תכתיב הרגע. נגיעה בראש – מתחילים לשיר או מפסיקים. נגיעה ביד – מתחילים לנגן או מפסיקים. והדרך? מתהלכת תוך כדי נשימה. הקטעים מאולתרים ומתפתחים באופן אורגני ואסוציאטיבי, מול הקהל ולפעמים אף בהשתתפותו, ומתמלאים בהרפתקנות, גרוב, יצירתיות והומור.

האירוע הוא חלק מפרויקט "ברוטינה" – סדרת אירועי תרבות קטנים, סדרתיים, שגרתיים וייחודיים המייצרים סצנה תרבותית חדשה במגוון תחומי תוכן: אמנויות הבמה, אקדמיה ומחקר, קיימות ואיכות סביבה, אמנות פלסטית, יזמות חברתית, שירה ספרות ועיתונות, מדיה, קולנוע, טכנולוגיה, עיצוב, התחדשות יהודית וקולינריה. נעשה בשיתוף פעולה עם רשות צעירים, עיריית ירושלים.

דב באלו – תופים

יעל דקלבאום – שירה

אייל תלמודי – כלי נשיפה

ג'ני פנקין – שירה

אלון נוימן – תופים, ספוקן וורד, שירה

יאיר ״נאבּי״ בר-מעוז – גיטרה ושירה 

דור לוין – קלידים, בוזוקי, תופים

נהדי לזר – בס, קלידים

בהשתתפות: אלה רונן, רות דולורס וייס ויהוא ירון

בתקופה שמאופיינת בהרבה תחושות בלבול. אחרי שמוסדות, מוסכמות ומבנים רבים התמוטטו על כולנו, נדמה כי יש  בנו צורך לשוב חזרה אל הבסיס. מה מקור הצורך האנושי במוזיקה? איך אפשר לחזור לחוות אותה באופן ראשוני וישיר יותר? כשנולדנו, הפקנו צלילים והאזנו להם. לא הייתה הפרדה בין האמן לקהל, כולנו יצרנו, ולשם אנחנו רוצים לחזור, גם אם לערב אחד. להיות ביחד. בשותף.

רות דולורס וייס, יהוא ירון ואלה רונן, שלושה כותבי שירים, מציעים מפגש שהוא יצור חדש – הכלאה בין הופעה, סדנה וחזרה פתוחה; הופעה חשופה. שבה כולם יושבים ביחד כאנשים, ללא הפרדה, ויוצרים מוזיקה ביחד. אם בשירה, באלמנט ריתמי, או בכל אופן אחר, האמנים יבצעו יחד איתכן ואיתכם שירים של שלושתם, וגם שירים שאוהבים במיוחד, תוך כדי תזכורת תמידית להשאיר מקום גם לשיחה, לרגש ולבלתי הצפוי. 

אלה רונן – שירה

רות דולורס וייס – פסנתר ושירה

יהוא ירון – בס ושירה

בהשתתפות: ההרכב Shalosh / אורחים: מאיה בלזיצמן, דניאלה תורג'מן, רבל סאן וטולה בן ארי

בחורף 1874, לאחר פטירתו של הצייר ויקטור הרטמן, הלחין המוזיקאי הרוסי מוּסוֹרגְסְקִי יצירה בת עשרה חלקים אשר הוקדשה לזכרו של חברו הצייר ונקראה "תמונות בתערוכה". הקטעים שכתב דימו את תחושת המבט בציורים של הנפטר, וביניהם נשזרו קטעי קישור שתיארו את תחושתו של המבקר החולף בין הציורים שבתערוכה.

בעוד למילים יש הכוח להעביר מסר מדויק ונוקב, למוזיקה דווקא יש יכולת להחזיק מסרים מרובים בעת ובעונה אחת, להחזיק בינינו מורכבות מופלאה, ולשלוח כל אחד מאיתנו למקום אחר לגמרי. במופע הסוגר את פסטיבל מנופים 2024, להקת הג'אז הבינלאומית Shalosh תחבור למוזיקאים הציוריים – מאיה בלזיצמן, דניאלה תורג'מן, רבל סאן וטולה בן ארי, ויחד איתם נצא למסע בין תמונות שספק עוד לא נבראו וספק כבר טבועות דורות שלמים בתוך תודעתנו הקולקטיבית. במהלך הערב ננוע בין מחוזות האלתור האבסטרקטיים לשירים שנבחרו לעטר אותו במיוחד, וינסו להוליך אותנו בתוך התערוכה שבדמיוננו הפועם.

גדי שטרן – פסנתר

דויד מיכאלי – קונטרבס

מתן אסייג – תופים

מאיה בלזיצמן – צ'לו ושירה

דניאלה תורג'מן – שירה

טולה בן ארי – שירה

רבל סאן – ראפ