כשעיגול הופך לשמש

אמנים.ות: ורוניק ענבר
אוצרות: נטע מוזס

התערוכה "כשעיגול הופך לשמש" של האמנית ורוניק (ורו) ענבר נבנית סביב ציורי משך — דימויים נעים, מתהווים, המוקרנים ברחבי חלל סדנאות האמנים. ורו מתחקה אחר הדרך שבה צורות פשוטות — עיגול, ריבוע, קו  — נהפכות לדימויים טעונים. מתי עיגול נעשה שמש? מה הופך ריבוע ועליו משולש לבית?

ורוניק (ורו) ענבר היא אמנית פלסטית ומרצה לקולנוע ולעריכת סרטים. ביצירותיה היא משלבת בין ציור, וידאו וצילום. עבודותיה עוסקות בפרקטיקות של גילוי והסתרה, והיא בוחנת ומאתגרת את אופני הביטוי המסורתיים בשפות החזותיות שבהן היא פועלת. בפעילותה לאורך השנים במרחבים שבין קולנוע לאמנות חזותית, היא משתמשת בארגז כלים עשיר ומגוון כדי לחקור באופן חזותי ופילוסופי את היווצרות הדימוי. הדימוי עומד במרכז השפה שלה – מופשט, טקסי, ועם זאת אישי להפתיע. היא מתייחסת אליו כאל יחסי — משהו הנולד מתוך הקשר חברתי, ולא מתוך מהות עצמאית. היא חותרת למינימליזם מדויק אך רגיש, כזה שמחזיק בתוכו רמזים לסיפור מבלי להכתיב אותו. 

נטע מוזס אוצרת התערוכה היא אמנית וידאו ומיצב ומדענית מחשב. יצירותיה כוללות מיצבי ומיצגי וידאו, סרטים קצרים, סדנאות והרצאות לקהל הרחב. עבודותיה בוחנות את המתח בין העולם הוירטואלי לעולם הממשי ואת מערכות היחסים שאנו מקיימים עם המסכים בחיינו.

התערוכה "כשעיגול הופך לשמש" מבקשת לחזור אל הפשוט, הראשוני, הילדי כמעט, כדי לשאול עליו מחדש. חקירה זו מתכנסת אל שאלה צורנית־קיומית: כיצד נוצר דימוי? ומתי, אם בכלל, קו אחד יכול להיהפך לציור, או לעולם? העבודות בתערוכה בוחנות את היווצרות הדימוי מתוך מנעד של פעולות ידניות וטכנולוגיות, ומתוך עיסוק ביסודות הצורה והצבע. העובדה שהבינה המלאכותית נכשלת דווקא בייצור הדימויים הבסיסיים ביותר — בית או שקיעה — פותחת שאלה על מהות הדימוי, ועל מהו ידע ויזואלי. בין אינטואיציה אנושית לבין עיבוד טכנולוגי, דימויים שנטענים במשקל מיתי מייצרים יחד עולם לא־סגור אך בעל קצב פנימי, מרחב איטי ונושם שבו הדימוי שומר את עקבות המגע האנושי גם כשהוא נוצר בכלים דיגיטליים. הדיאלוג בין עולמות אלו – האנושי והדיגיטלי – יוצר מרחב שבו הדימוי איננו תוצר סופי, אלא שאלה פתוחה על אופן היווצרותו, השפעתו, והאופן שבו אנו מעניקים לו חיים ומשמעות.