גליון #3, מטמון, מאי 2013
שער הגיליון מאת מיכל בראור . לצפיה בשער לחצו כאן

XX HnM

Bookmark and Share

 X:XX- מחיקה, כלומר XXX

 8:08-  שאפל, ביירות , דה פלאיינג  קלאב קאפ, דף לבן מתנוסס על רקע כחול, סרגל הכלים ערוך מעל

 7:30- בקרוב שלוש שעות אחרי תחילת השיחה, יפו, קומה חמישית רחוב סמוך ליהודה הימית, לא זוכר את שמו.

לירון- אני רוצה שתעזור לי עם עניין המקררים.

שמחה: לא מיישר מבט, רק מהנהן. לוקח רגע למילים להיקלט, לעזור מוכן לעזור, סבלות זה אנחנו . צורת הריבוי נקלטת לבסוף, ושמחה מיישר מבט. זאת בקשה מוזרה. מקררים ברבים?

(הערה: בשלב זה של השחזור נולד ספק לגבי הדיוק בפרטים , ייתכן שהבקשה הייתה לעזור באמנות , ולא במקררים שייתכן ונוספו במשפט הבא. אך מכוון שהשיחה הובילה לאותו הכוון,  בוחר להישאר עם התוכן המקורי.)

כן מקררים, אני רוצה לעשות תערוכת מקררים, ואני רוצה שתעזור לי למצוא אמנים.

שדרות רוטשילד, גלובוסים ממורכזים מרצדים בקצב מהיר, ג'אמפ קאטים קשוחים מפרידים ביניהם, גלובוס על ארגז עץ, גלובוס מגלצ'ה, גלובוס עם קוצים, גלובוס במבה, גלובוס על עץ כולם באדיבות הבורסה, הבנק התורן, מפעל הפיס. קמטים מצטברים על המצח של שמחה, אכן מחשבה מטרידה.

לירון ממשיך בשלו למרות הקמטים. כן, אני מאוד רוצה לעשות תערוכת מקררים . שמחה, מנסח את המילים הבאות  בזהירות. לירון חבר טוב, ובחור מוכשר מוטב להתייחס לרעיונותיו ברצינות  מטרידים ככל שיהיו. – אבל למה תערוכת מקררים?

לירון: זה מעניין אותי, הפעולה היומיומית הזאת של פתיחת מקרר, כל כך ידועה, כל כך צפויה, ופתאום משהו בלתי צפוי. זה משהו שכולם יוכלו להזדהות איתו.

ביצים שבוקעות מעצמן ומיטגנות על השיש, סיגורני ויבר פונה אל המקרר שמשמיע נהמות חשודות רק בשביל לגלות שבפנים מסתתר לא אחר מאשר זוווול. הקמטים החרושים מפנים את מקומם לרגע קצר לזווית של חיוך. סיגורני ויבר לעולם לא תצא מהטייפ קאסט שלה- זאת שצריכה להתמודד עם מה שבוקע. צווחה וקול טריקת דלת.

לירון מזהה את חצי החיוך כאישור וממשיך, "זאת יכולה להיות פעולה מתריסה". (ציטוט לא מדויק אבל ברוח הדברים) זאת ביקורת על גלריות ומוזיאונים שאני אף פעם לא מבין מה קורה שם.

שמחה מתגונן, תראה בסוף זה עניין פשוט. כמו במוסיקה או שאוהבים או שלא. (זה נשמע דטרמיניסטי ופשטני למרות שזאת לא הייתה הכוונה.) לא משנה, שמע זה דומה מידי לתערוכות של פרות, גלובוסים ושכאלו וזה לא משהו שבא לי לקחת בו חלק, לא בא לי שינחיתו לי נושאים. פתאום שמחה מחליף כוון, אתה יודע מה, בוא נהיה פרקטיים.  אתה רוצה שאמנים יבואו לעשות מקררים. אין בעיה. תשלם להם. חמש מקסימום שמונה אלף , ויהיה לך את כל האמנים שאתה צריך, ואתה יכול לנסות להשיג חסות מאמקור.

9:25, אגו טריפ של ניקי ג'יובני מתנגן ברקע עוד הצלחה של השאפל!

9:26 לוחץ על פרביוס. נותן לה עוד סיבוב.

לירון: רעיון בכלל לא רע, אני הולך על זה.

שמחה לא אוהב את החלק פרקטי- ציני שבהצעתו, ופוצח באנקדוטה. אתה מכיר את יעל חברה שלי. היא עורכת  מגזין. קוראים לו הרמה. ולמרות שבכל גיליון היא מזמינה אותי להציע משהו למגזין אני אף פעם לא יודע מה לעשות. לצורך העניין הנושא הפעם הוא מטמון, ואין לי אף עבודה שמתעסקת בנושא באופן ישיר, גם לא כמטאפורה. ואז אני מתחיל לחשוב על מטמון ומגלה שאני תקוע. ופה לא מדובר בנוכחות של מקרר, מדובר במושג מופשט. מושג עם יחסים מעניינים. גם מדובר בהטמנה בקרקע. גם אוצר, גם נסתר, גם משהו שירד לטמיון, שאבד. האפשרות שאחד מטמין והאחר מגלה ובמיוחד מה שבניהם אובדן הערך, סתם מטילי זהב קבורים באדמה ללא שימוש. גם מפה עם הוראות, סדרה ארוכה של פעולות, גרפיקה של שני דקלים ו X, זאת יכולה להיות אחלה טי שירט וגם כמובן גם האפשרות של התעשרות מהירה. ללא פרך…

צלצול קוטע את האנקדוטה:

הלו.

הי זאת אראלה ורציתי לספר לך שזכית ב 250,000 ש"ח.

 יו את עובדת עלי?!?!?,

לא אני לא.

בדיוק דיברתי עם חבר על מטמון , איזה אושר

אני גם נורא מתרגשת.

תודה, תודה, תודה, תודה

פיזית אני על האופניים בדרך בין יפו, לבין מרכז תל אביב, אבל למעשה אני תקוע בצינוק בבסטיליה, יש לי זקן ארוך והגוף כחוש ומלוכלך עד מאוד. קוראים לי עזאם עזאם ,סליחה אדמונד דנטס. אני חושב על מרסדס, כמה שאני אוהב אותה, עוד לא יודע שהגורל שלי נחצב ממש ברגעים אלה עם כפית. תכף הטיח ייפול והעתיד יופיע לנגד עיני. לא פחות ולא יותר מאשר הרוזן ממונטה כריסטו הספר האהוב עלי מילדותי. אני מנסה להיזכר אם הנקמה של הרוזן הייתה מתוקה. או שמחיר החופש והעושר בדיעבד עלה על התמימות למרות החיים בכלא. האם מציאת המטמון והרצון בנקמה לא גרמה לדנטס להטמין באותה הנקודה את סיפור חייו את  מוסריותו, ולפתוח בחיים שלמים המבוססים על שקר כזב וכוונות זדון. מה קרה שם בסוף… אין לי צל של מושג, צפירה חדה מנתקת אותי מהמחשבות ואני עולה על המדרכה, לא טוב לחלום בהקיץ על אופניים בסלמה.

10:50 יום אחרי, לקח קצת יותר מ24 שעות ושיחת עידוד מיעל כדי להחליט שהטקסט הזה ראוי. הוחלט ובצדק שהפסקה האחרונה לחלוטין מיותרת

במקומה יש:

XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX

XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX

XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX

השאפל מקבל כמה דחיפות (27 בדיוק) כדי להמשיך לעבוד בסבבה: דיפרנס של ג'י דילה- בלי סיבה מיוחדת מדובר בפיל גוד.

אני חושב איך לכתוב את זה:

 סינפסות (בעברית מצמד או מסנף) במוח. הדמייה של מה קורה במחשבה אסוציאטיבית זה נראה כמו הזרמים החשמליים במחסל רגע לפני ששוורצנגר מופיע אבל ברקע יש חתיכות של מוח. אני רוצה לכתוב על התת מודע / או / על הלא מודע (כן זה מהקרחון שנמצא בתשעים אחוד מתחת לפני המים). פעם איזה מרצה אמר לי שאחד מהם הוא שימוש לא נכון.  אבל אני לא זוכר איזה מהם. זה מה שקורה כשלומדים טקסטים של פסיכואנליזה בלימודי האמנות. בסוף עבודות אמנות שמתייחסות לפסיכואנליזה בכלל מספרות סיפור אחר לחלוטין. אני די מחבב  את מה שקבלתי כבר לעוס. כי אז לא צריכה להישאל השאלה של הביצה והתרנגולת. מי או מה הטמין את האפשרות של מחשבה מסוימת. עוף זה עוף זה פטריית שטאקי.  באמת הייתי רוצה לעשות לגיליון הבא של הרמה חולצת טי שירט עם דקלים ו X, או דקלים ושני X סמוכים, כלומר נשיקה, נשיקה.

נ.ב – אני באמת מקווה שתהיה בגיליון עבודה עם פיראט.

נ.ב 2- אינספשן זה בעצם ראשית,

נ.ב 3-  מישהו אמר לי שבהישרדות VIP אף אחד לא ממש טרח לחפש את פסל החסינות, זה בגלל שידוענים עצלנים.

11:25 סוף,

11:33 סוף.