ואקיום סרוויס | סדרת פסלי החוץ

המופע הראשון נוצר בעקבות הפסל מחווה לירושלים (1977), ה"סטאביל" (Stabile) האחרון מעשה ידי אלכסנדר קלדר. שש קשתות הפלדה האדומות שלו, השוקלות כ-65 טונות, הוקמו כעדות מונומנטלית ונצחית המהדהדת את קווי ההרים שסביב. הפסל ממוקם בהר הרצל, על מרחב סף שבין העיר לבין ואדי עין כרם, וצבעו האדום העז נועד להוות ניגוד לנוף ההרים שמנגד. בקיומו החשוף במרחב הציבורי המבנה אוסף אליו גרפיטי, אבק ושאריות של זמן וחיים עירוניים.

בעבודתה עם הפסל הקבוצה תנקה את הרחבה המקיפה אותו. מול פלדת הסטאביל הנצחית, פעולת הגוף האנושי החולף מציעה הדהוד צורני לחללים ולקשתות המבנה. הכוראוגרפיה של הניקיון מבקשת לחשוף את המתח שבין כובד המשקל המונומנטלי לבין העדינות הפיסולית של היצירה, ומזמינה את העוברים והשבים להביט מחדש בקווי המתאר של הפסל ובנוף הניבט מבעדם.

בעבודתה עם הפסל מים של מיכה אולמן (1996) הקבוצה פועלת לצידם של שני חלקי היצירה, המסתווים במרחב העירוני. הפסל מורכב משני מכסי מערכת מים מברזל יצוק השקועים בגובה המדרכה ונושאים הטבעת כף יד — האחד בכיכר ציון שבמערב העיר, והשני ליד השער החדש, במזרחה.

הפעולה נעה ברצף בין שני האתרים. מעשה הניקיון, שבעצמו נוטה להסתוות בשגרת הרחוב, מתפקד כאן ככוראוגרפיה המושכת את המבט בזרותה; היא מציעה לעוברים והשבים להסתכל יחד על פסלי מכסי מערכת המים ועל המרחב שביניהם.