סחף

אמנים.ות: שני אביבי, מתן בן טולילה, הדס דוכן, גיא דולב, אריאל הכהן, מיכל הרדה, דוד (דוכי) כהן, אלה כהן ונסובר, אלקנה לוי, לי לוריאן, מרים מונק, טל סימון, ירדן קולסי, עידית קופסקי, רחל קיני, נדיה עדינה רוז, ירון שטיינברג, יפעת שטיינמץ הרסט
אוצרות: עינב זיו איילון ולי היא שולוב

סחף היא תערוכה קבוצתית בהשתתפות אמני ואמניות סדנאות האמנים בירושלים, העוסקת בתהליכי יצירה ובתפקיד המרכזי של אי־הידיעה בעשייה האמנותית. התערוכה מתכתבת עם התמה המרכזית של פסטיבל מנופים 2026 – הכרה – ומבקשת לבחון את המרחב שקודם לידיעה ולהכרה: אזור של חיפוש, ניסוי, השתהות והתהוות. במהלך הפסטיבל יהיו בתערוכה שני אירועי סטודיו פתוח, לצד מופעים חיים של כמה מאמני ואמניות הסדנאות במרחב הסטודיו. 

התערוכה מציעה לשהות בתוך מרחב של אי־ידיעה כעמדה מודעת: לא כהיעדר שיש למלא אלא כשדה פורה שבו אפשרויות טרם הוכרעו ואין ציפייה להכריען. העבודות אינן מבקשות למסור תשובות אלא לעכב את רגע הידיעה או ההתגלות, לפתוח מרווחים של השתהות ולזמן מפגש עם מה שעדיין אינו מנוסח. בתוך מרחב זה, הידע אינו נקודת מוצא אלא תוצר מאוחר, ואילו היצירה מתרחשת דווקא במקום שבו המחשבה מרחפת כענן ומאפשרת לדימויים, לחומרים ומשמעויות להופיע מתוך הערפל. 

תפיסה זו נשענת על שלושה היבטים תאורטיים שלובים. מן הפרספקטיבה הפילוסופית, אי־ידיעה מובנת לא רק כמצב אפיסטמי* ראשוני אלא גם כבחירה מודעת – השהיה מכוונת של הידיעה ושל השיפוט כעמדה פעילה, שממנה מתהווה משמעות, ולא כשל שיש להתגבר עליו. מן ההיבט הפסיכולוגי, יצירתיות כרוכה ביכולת לטפח גמישות מחשבתית וסובלנות למתח שבין ידיעה לחוסר ידיעה. ולבסוף, מן הפרספקטיבה הפרקטית, אי־ידיעה אינה רק מצב תודעתי אלא דרך פעולה: תהליכי עבודה המבוססים על ניסוי, תגובה והתהוות הדרגתית, שבהם הידיעה נוצרת מתוך העשייה ולא קודמת לה. אי־ידיעה כחומר. שלושת ההיבטים הללו מתכנסים בתערוכה לכדי הצעה אחת: לראות באי־ידיעה את לב פעולתה.

בחירה מודעת באי־ידיעה יכולה להיתפס גם כפרקטיקה של התנגדות – מעין שיטוט ללא יעד ידוע, המזכיר את מחוות השיטוט החופשית של הסיטואציוניסטים** (דריב, Dérive) שבה ההליכה עצמה חותרת תחת מבנים של שליטה, תכליתיות וידיעה מוקדמת. בעולמנו המודרני ישנה דרישה לידיעה ויצרנות מתמדת, ובזמן מלחמה אנו מתבקשים.ות להיות בעלי שליטה וחוסן ביתר שאת. בחירה באי־ידיעה מערערת על הציפייה ליציבות ולבהירות. במקום זאת, היא מבקשת כנות והתמסרות למצב כפי שהוא: לא ברור, מתעתע וחסר יציבות. אי־הידיעה היא כאן אקט ביקורתי המסרב לקבל את המציאות כפי שהיא ולנרמל את המצב הלא נורמלי שבו אנחנו חיים.

*אפיסטמולוגיה (Epistemology), בעברית תורת ההכרה, היא ענף מרכזי בפילוסופיה העוסק במהות הידע וההכרה ובדרכים שבהן ניתן לרכוש אותם.

**הסיטואציוניסטים היו תנועה אמנותית, פוליטית ותאורטית רדיקלית שפעלה באירופה בשנות החמישים והשישים וביקשה לערער על השגרה, הניכור והתרבות הצרכנית באמצעות שיטוטים, פעולות ויצירת חוויות יום־יומיות חדשות.