יראת שמיים

סגולותיו הרכות של האור הצפוני התגלו לאנשי העמל בצפון לאחרונה. כמעט בכל בית אב ואם התיישב אדריכל והגביה תקרות בשיחות על זכוכית חלבית. "הזכוכית תימתח מקיר מזרח אל קיר מערב ותותיר את הקיר-הצפוני כפנוראמה ירוקת עד, משגעת". על אדניו, ניתן יהיה להניח סוף סוף ואזות דקיקות וחרסינה, ולא עוד! שתי וערב שיבולים יבשות (עמידות זעזוע).
את עוביו של הקיר-הצפוני נדהמו לגלות: אבא בבגדי עבודה כחולים ולוטפי בעיניו התכולות. יראת שמים הייתה לשניהם, כל אחד ממפגשיי הרקיע שלו. לאחר שהוטל הקיר, עמדו דקות ארוכות והתרשמו מן החוץ שחדר פנימה. שמיים היו מעל לחדרי הביטחון בשכונה וכל הכחול הזה נכנס עכשיו הביתה. רוח הניעה תפוזים כבדים ודלת יציאת החירום של מקלט 36 (שנמצא, כפי שהבינו כעת, מול החלון החדש) חרקה מעט בציריה. "צריך לשמן את הדלת", אמר אבא והלך אל רכב העבודה שלו.
אמא צילמה את שברי הקיר-הצפוני ושלחה במייל לכל האחיות. "איזו פרוסה!!!" כתבה והוסיפה מלאנתאלפים סמיילים מרקדים של התרגשות שלא הצליחה לבטא במילים. שזורות בפלדה הבהיקו במייל מרצפות הקיר, שהונחו כעת שבורות על אזור חולי בזירת השיפוץ.
מאוחר יותר שלחה תמונה ובה אבא בעמידה מתוחה סטייל מאה 19 מחוץ לבית המפורר ומבטו מודאג. בשיחה טלפונית צמודת-מייל קראה אמא " שעותתתתתת של אור יש כאן!!!" והנמיכה קולה "אבא חרד".
ביקשתי את אבא. "את יודעת, מעולם לא חשבתי שאני אהיה זה שישבור את הקיר-הצפוני…"
"אני יודעת אבא אבל אתה לא שמח?"
"שמח, שמח, עוד חודש יהיה כאן כל כך יפה, כואב הלב"

*  *  *

הדר סייפן, ילידת 1985, מתגוררת בקיבוץ דפנה.

בוגרת טרייה של המכון לאמנות במכללת אורנים בתחומים אמנות, חינוך והוראה.

ב- 2014 קיבלה מלגת הצטיינות על פרויקט הגמר ו'מלגת בוגרים' מטעם קרן שרת-קרן התרבות אמריקה ישראל.